מעיראק ללבנון: ההתנגדות לאיראן בעולם הערבי גוברת

הלווייתם של שני חמושי חיזבאללה שנהרגו בירי לעבר הפגנת הארגון בביירות הייתה מפגן כוח גדול. אלפים התכנסו בשכונה שיעית בדרום ביירות על מנת לחלוק כבוד להרוגים, וחמושים של הארגון צעדו מסביב לארונות הקבורה במדים מלאים. תמונות שצולמו על ידי סוכנויות הידיעות הראו שלצד דגלי חיזבאללה וכמה דגלי לבנון, הדגל הגדול ביותר שהונף על ידי האבלים היה דגלה של הרפובליקה האסלאמית של איראן.

הפגנת הנאמנות הגדולה הזו, במעוז הארגון הפרו-איראני לחופי הים התיכון, עשרות קילומטרים בלבד מהגבול עם ישראל, היא אמנם הישג עבור מדיניות החוץ האגרסיבית של טהרן, אך היא מדגימה יותר מכל את הקשיים והאתגרים שניצבים בפני האיראנים באזורי ההשפעה שלהם במזרח התיכון.

הירי לעבר מפגיני ארגון חיזבאללה ואמל השיעים, שמחו נגד שופט בית המשפט העליון הממונה על חקירת פרשת הפיצוץ בביירות, מדגים היטב מיאוס של חלקים גדולים בציבור הלבנוני בשליטה האדירה של חיזבאללה במדינה, המתפרקת בהדרגה גם פוליטית וגם כלכלית. התסכול מחגורת החנק של חיזבאללה, שנעזרת בכספים ובנפט איראני שמוזרם בימים אלו לנמליה של לבנון, מביא חלקים מסוימים בחברה הלבנונית לידי אלימות.

מבחינתה של טהרן, חיזבאללה הוא השחקן המרכזי באסטרטגיה שלה באזור. היחלשות של הארגון, או היגררות שלו לתוך לחימה פנימית בלבנון, עלולה להביא לתוצאות מרחיקות לכת ליכולתה של טהרן להמשיך ולנתב את האינטרסים שלה בלבנון ובסוריה. ללא הנוכחות הצבאית של חיזבאללה, פרויקט הטמעת המיליציות הפרו-איראניות בסוריה עלול לחזור שנים אחורה ומשטרו של אסד, בעל בריתה של איראן, עלול לאבד כוח משמעותי בארסנל שעומד לרשותו.

בחיזבאללה גם חוששים מפני מלחמת אזרחים, לא משום שיש כוח פוליטי או צבאי במדינה שיכול להביס את הארגון השיעי, אלא משום שבארגון מאמינים כי ניתן לחזק את השליטה במוסדות הכוח בלבנון מבלי להיגרר למלחמת אזרחים שתחליש את הארגון מול האויבת הגדולה שלו מדרום, ישראל. לכן, לצד האשמות ארסיות שהופנו כלפי ארגון "הכוחות הלבנוניים" של ווליד ג'ונבלט, לא נקטו אנשי הארגון שכבודם נרמס כל צעד צבאי ממשי, כפי שהיו עושים בעבר. כעת לבנון ממתינה בנשימה עצורה לנאום של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, שאותו הוא צפוי לשאת ביום שני בערב, ולראות כיצד יגיב האיש החזק בלבנון לאירוע שטלטל את המדינה.

מכה בקלפי – דווקא מהשיעים

לא רק לבנון מדירה שינה מעיניהם של האייתוללות בימים אלו. גם מעבר לגבולה הדרומי של איראן, בעיראק, הולך ומבשיל זה יותר משנתיים אתגר משמעותי עבור השליטה האיראנית למעשה במדינה, ובאופן בלתי רגיל, האיום המדובר מגיע דווקא מתוך החברה השיעית במדינה שסועת הקרבות.

המפה הפוליטית הסבוכה של הדמוקרטיה העיראקית סיפקה תוצאה מורכבת אך בעלת מגמה ברורה, עם היוודע תוצאות מערכת הבחירות של 2021 במדינה. מי שהגיח כמנצח היה מוקתדא א-סאדר, איש דת שיעי שבמשך שנים מטפח רשימה פוליטית המורכבת מכוחות שונים. כעת זכתה הרשימה של א-סאדר ל-75 מושבים בפרלמנט המונה 283 מושבים, והפכה למפלגה הגדולה ביותר בו.

העובדה שאיש דת שיעי מחזיק בעמדת כוח אדירה במדינה נשמעת כמו חלומה הרטוב של טהרן, אך ההפך הוא הנכון. א-סאדר, שהוביל מרד שיעי אדיר נגד ארה"ב בדרום עיראק בשנת 2004, התגלה ברבות השנים כלאומן עיראקי, ואפילו ככזה שמוכן לשתף פעולה עם ארה"ב, על מנת לבלום את ההשפעה הפרסית על עיראק.

נראה כי הציבור השיעי בעיראק עדיין זוכר את המחאה של שנת 2019, שבמהלכה ירו צלפים של כוח קודס של משמרות המהפכה במאות צעירים שמחו נגד השחיתות של הממשלה וההשפעה הזרה. גם אלו שלא יכלו להביא את עצמם להצביע לא-סאדר הלאומן, פשוט נמנעו מלהגיע לקלפי.

"כל השגרירויות רצויות במדינה שלנו, כל עוד הן לא מקדמות התערבות בענייניה הפנימיים של עיראק", אמר א-סאדר בנאום הניצחון שלו מול אלפי תומכי "התנועה הלאומית האסלאמית" בבירה בגדד. רמז ברור למצור שהטילו תומכי איראן על שגרירות ארה"ב בשנת 2019. הנאום הדגיש כי א-סאדר מוכן להושיט לוושינגטון ענף של זית, בדמות שיתוף פעולה בבלימת השפעתה של איראן בבגדד - התמורה להשלמת הנסיגה הצבאית האמריקנית מהמדינה לצד המשך הסיוע הנדיב של וושינגטון למשטר, שבו הפך א-סאדר לממליך מלכים.

עצם הרעיון של ממשלה שיעית, דתית אך עוינת לטהרן, מדיר שינה מעיניהם של בכירי משטר האייתוללות. טהרן מיהרה לשגר את מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, איסמעיל קאאני, לשורה של התייעצויות בבגדד. אך ללא הרזומה של קודמו בתפקיד, קשה לראות כיצד יצליח הגנרל האיראני לאחד ולגשר על המחלוקות בין הפלגים הפרו-איראניים המפולגים, שספגו סטירת לחי מצלצלת מהבוחרים העיראקיים.

מצפון ייפתח העלבון

גם גבולה הצפוני של איראן מספק ליחסי החוץ של טהרן בשבועות האחרונים כאב ראש מתמשך. איראן, שחוששת שהתמיכה הטורקית והסיוע הישראלי לצבא אזרבייג'ן שכנע את שלטונו של נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, לסייע לביצור נוכחות ישראלית על גבולה הצפוני של איראן, החליטה לפתוח בקמפיין השמצות ואיומים.

המערכה, שכללה בתחילתה הצהרות מלגלות ומאיימות של בכירים במשטר ובמשמרות המהפכה, הגיעה לשיאה בתרגיל צבאי עצום שקיים צבא איראן על הגבול האזרי, במטרה לאותת לבאקו כי עליה להתקפל בפני מעצמה אזורית העולה עליה בגודל אוכלוסייתה ובשטחה.

אלא שבינתיים נראה כי המהלך האיראני השיג דווקא את המטרה ההפוכה. הנשיא אלייב נשא דברים בשבוע שעבר, ולצד הכחשת נוכחות ישראלית בארצו, הוא העביר לטהרן מסר מתריס מאין כמותו. אלייב תועד כשהוא מחבר מל"ט תקיפה ישראלי מסוג "הארופ", מאותו סוג שסייע לארצו לנצח במלחמתה נגד הארמנים בנגורנו קראבאך, כשהוא ניצב קילומטרים ספורים מהגבול האיראני. "איומים ריקים וטענות חסרות שחר לא יעברו בשתיקה", הודיע הנשיא האזרי החייכן.

נראה כי לעת עתה טהרן נאלצה לבלוע את העלבון מהמדינה השיעית הקטנה השוכנת מצפון לה. כמה ימים לאחר נאומו של אלייב, הודיעו בטהרן כי הם מעוניינים לתקן את היחסים עם באקו, וקראו לאזרים לפתוח ב"צעדים בוני אמון". ברור כי הפרק האחרון בסאגה הגיאו-פוליטית הזו לא נכתב, אך ניכר כי כמו בלבנון ובעיראק, גם הפעם טהרן יצאה עם פחות מחצי תאוותה בידה.