המשמעות של להיות ישראלית תושבת האמירויות

הושטתי את הדרכון הישראלי בהיסוס לנציג מאחורי הדלפק בתערוכת IDEX באבו דאבי. מעולם לא הסתרתי את הזהות הישראלית שלי באמירויות, אבל זו היתה הפעם הראשונה שאני מציגה דרכון ישראלי באירוע רב-משתתפים.

את תגובת הנציג לא יכולתי לחזות. האדם שישב מולי, שוודאי עבר על פני אלפי דרכונים באותה יממה, פלט בהתלהבות - ישראל! כמה מילים וצחקוקים בערבית, וכל צוות הקבלה בא להתפעל מהדרכון הכחול. מבט לדרכון ואז אלי בניסיון לפצח את הזן החדש. לא עברו כמה שניות והוזמנתי לקפה בחדר אחורי, שם פגשתי עובדים מכל האזור: מצרים, סוריה, מרוקו, וכמובן מהאמירויות, וכולם חברים.

המשמעות של להיות ישראלית תושבת האמירויות היא שאת למעשה הישראלית הראשונה שהרבה אנשים יפגשו. המשמעות של להיות הכתבת הישראלית הראשונה באמירויות היא שאת גם מטרה שקל להתנגח בה. ככתבת ישראלית בדובאי אני מרגישה שיש לי מחויבות כפולה: שיקוף התפתחות היחסים, ובמקביל הצגה והסברה של התרבות, הערכים והמנטליות של כל צד. אם יש משהו שלמדתי מתקופת שהותי כאן, זה לא לקחת כמובן מאליו את הקשר המיוחד עם האמירותים. יש כאן ריקוד עדין בין שני עמים שאפתנים שרוצים להכיר זה את זה ומחויבים להשקיע ביחסים, בידיעה שנדרשת השקעה ארוכת שנים.

הרומן שלי עם האמירויות החל בפנייה שקיבלתי ברשת לינקדאין מעיתון "חליג' טיימס", בבקשה שאכתוב טור חד-פעמי לרגל חתימת ההסכמים. הטור התגלגל לסיקור הבחירות בארצות הברית (שם גרתי באותה תקופה) וחשיפת הקהילה היהודית באמירויות. לאחר כמה מפגשים עם המערכת, הגיעה הצעה למשרה מלאה שכללה מעבר לדובאי.

הבחירה להעסיק ישראלית חודשים ספורים לאחר ההסכם ההיסטורי היתה נועזת מצד המערכת, והתגובות לא איחרו לבוא. ברכות והתרגשות ברשת, פניות מזרים וחיזוקים שהגיעו לאוזניי מצד בכירים בממשל ובמשק, משתי המדינות.

העסקת ישראלית בתפקיד מרכזי נתנה ביטוי להלכי הרוח והתעוזה האמירותיים סביב הסכמי הנורמליזציה: ללכת עד הסוף עם היחסים למרות הביקורת מהשכנים. המנהיג שעומד מאחורי גישה זו הוא יורש העצר של אבו דאבי והשליט בפועל של איחוד האמירויות, השייח' מוחמד בן זאייד, שכונה המנהיג הערבי החזק בעולם על ידי ה"ניו יורק טיימס".

התגובות למשרה הציגו מציאות חדשה: ישראלים יכולים לעבוד ולבקר באמירויות ללא צורך בהצנעת זהותם הישראלית.

מאז ההסכמים, הבחנתי בשלוש גישות כלפי הנורמליזציה: יש את פעילי השלום בחזית שמקדמים את ההסכמים בהתלהבות, יש את שכבת הביניים שסומכת על ההנהגה בצורה מלאה אבל לוקחת את היחסים בזהירות, ויש את אלה שמהססים ואף מתנגדים. אציין שרוב המתנגדים נמנים עם מיליוני הזרים החיים באמירויות, שמרביתם מגיעים מהמזרח התיכון ומתת-היבשת ההודית.

מאז שאני באמירויות הזדמן לי לחגוג לא מעט חגים עם הקהילה היהודית, ולפגוש מספר מפתיע של אמירותים לומדי עברית שנמצאים בקשר הדוק עם הקהילה ועם הנהגתה. אנשי עסקים מובילים, ואפילו שייח'ים, החלו את לימודי העברית עוד לפני הסכמי אברהם. הסיבה לכך, לטענתם, היא סקרנות.

אף שרבים יגידו שמעולם לא היתה לאיחוד האמירויות בעיה עם ישראל או עם העם היהודי, מדינת ישראל לא הופיעה על מפת ספרי הלימוד במשך שנים רבות. השם פשוט הושחר. ארגון "impact-se", העוקב אחר תוכניות הלימוד בעולם המוסלמי, סיפר לי בהרחבה על המהפכה שהאמירותים עשו עם תוכניות וספרי הלימוד לאחר האביב הערבי. לימודי סובלנות וקבלת האחר הם אחד מהעוגנים של מערכת החינוך באיחוד האמירויות, ואף ניתן למצוא חומרי לימוד המתייחסים ליהודים כחלק בלתי נפרד מהמרחב המזרח-תיכוני.

כישראלית תושבת דובאי, אני חשה שהשפעת היחסים רחבה בהרבה ממה שדמיינתי, ואני מאמינה שבעתיד יהיו להסכמי השלום השלכות על האזור כולו. מאז שהגעתי לאיחוד האמירויות, לא רק שאני מבינה את הדינמיקה במפרץ ובמזרח התיכון בצורה טובה יותר, אני גם מכירה חברים חדשים מכל מדינות האזור, וכך גם את התרבות שממנה הם באים. מי היה מאמין?

הכותבת היא עיתונאית ישראלית-אמריקנית שעובדת במערכת חאליג' טיימס האמירותית