האיום הכפול של קהיר: הטקטיקה המצרית לעסקת חטופים

בעודו נמצא בטורקיה, ניהל אתמול איסמעיל הנייה שיחת טלפון עם ראש המודיעין המצרי, עבאס כאמל. הוא הביע הערכה למאמצי התיווך של קהיר זה שמונה ימים, והבהיר לו שחמאס בוחן ב"רוח חיובית" את ההצעות להסכם הפסקת אש ושחרור חטופים. ספק רב אם הגנרל כאמל האמין לו. הוא עוד זוכר איך לפני שלוש שנים ביקר ברצועת עזה ונפגש עם יחיא סינוואר, איך הבטיחו לו לשמור על השקט. מילה של חמאס.

ועדיין, המצרים יודעים שאין להם ברירה. קהיר הולכת וכורעת תחת הנטל הכלכלי המכביד של המלחמות מסביבה. השבוע גילה ראש הממשלה המצרי, מוסטפא אל־מדבולי, כי ארץ הנילוס מארחת בשטחה 9 מיליון פליטים. העלות השנתית - 10 מיליארד דולר. חלק ניכר מהם ממדינות אפריקה. בסודאן, למשל, יש מלחמה עקובה מדם עם עשרות אלפי הרוגים ומאות אלפי פליטים. גם העזתים הגיעו אליה בהמוניהם - 100 אלף בני אדם.

לכך יש לצרף את המכה הכלכלית בתעלת סואץ, לאחר שהחבלה של החות'ים בנתיב השיט בים האדום הובילה לצניחה של עשרות אחוזים בהכנסות ממס המעבר בתעלה. בלאו הכי, מצב המשק המצרי לא מלבב: על פי ההערכות, כ־60% מ־106 מיליון אזרחי מצרים נמצאים מתחת לקו העוני או קרובים אליו. כעת, עם האפשרות לגל פליטים נוסף מרצועת עזה, קהיר עושה הכל כדי להביא לעסקת חטופים ולמנוע מבצע צבאי ברפיח.

לא בוחלים באמצעים

לא־סיסי אין את הלוקסוס של קטאר. האמירות יכולה להרשות לעצמה לשלוח את הנייה לשהות ממושכת בטורקיה. היא גם לא מעוניינת בכישלון נוסף במו"מ שיירשם על שמה, ובהמשך הנאצות שהיא סופגת - בצדק או שלא - מפוליטיקאים בארה"ב ובישראל.

בעיות כלכליות לא מטרידות אותה כמו היחסים עם וושינגטון, שירושלים עלולה לחבל בהם. זה זמן רב שישראל נוטרת טינה לקטאר. קל לשכוח שהנהגתה נעתרה בחדווה לזרם המזומנים שתחזק את ההרתעה המלאכותית בעזה. לכן קטאר מתרחקת, ומצרים מתקרבת.

המצרים לא בוחלים באמצעים. הם מדליפים לכל עבר מסרים אופטימיים שמביכים את חמאס ומסבכים אותו מול העזתים, שמתחננים להפסקת אש כלשהי. אתמול הם הזמינו שוב את ישראל וחמאס לביקור נוסף בקהיר.

לפי הפרסומים הערביים, אנשיו של א־סיסי רשמו הצלחה בגזרת החזרה של הפלשתינים לצפון הרצועה, סוגיה שעליה ישראל התפשרה. בנושא האולטימטום להפסקת אש קבועה מצד חמאס, הם עדיין מחכים לבשורות טובות.

ממשיכים במו"מ

חייבים להודות: המצב לא מעודד. לדברי אחד הדוברים הלא רשמיים של חמאס, אין מה להגיע לעסקה במצב הנוכחי כאשר הלחץ הבינלאומי על ישראל הולך ומתגבר. לטענתו, בכל מקרה צה"ל ייאלץ בסופו של דבר לצאת מהרצועה, אז לשם מה לחתום על עסקה כשאפשר להמתין עד שישראל תצא בעצמה? לבכיר חמאס, אוסאמה חמדאן, היתה תשובה מורכבת יותר כשציין כי הם מתייחסים באופן שלילי להצעה האחרונה - אבל ממשיכים במו"מ.

קשה לדעת בשלב זה אם הצדדים בדרך לפיצוץ או לעסקה חדשה, אך ניתן לומר שאם חמאס לא יקבל את ההצעה הנוכחית, הוא יסכן את עצמו בסכסוך עם קהיר. למצרים יש שליטה על מעבר רפיח והיא היתה שותפה בשנים האחרונות למיזמי נדל"ן ברצועה, כך שהיא שחקן משמעותי בשיקום העתידי ולא כדאי להסתבך איתה.

באותה מידה, סיכון דומה מונח מול ישראל. גורמים רשמיים בקהיר הבהירו כי פלישה לרפיח לא תשפיע על היחסים עם ירושלים, אבל לא בטוח שיעמדו בהבטחתם. באיום הכפול הזה יש יכולת לקרב את הצדדים לפשרה של הרגע האחרון.

אך בדיוק כמו לפני 7 באוקטובר, נראה שלא ההיגיון יהיה זה שיכתיב את המציאות שלנו, אלא האשליה. חמאס הסתמך על עזרה פוטנציאלית מבחוץ גם אז (איראן וחיזבאללה) וגם היום (הלחץ הבינלאומי). נראה שההנחה הזאת מבוססת על סבבי הלחימה הקודמים, אבל המצב אחרי אותה שבת שחורה השתנה לעד.

רוב הישראלים לא יסכימו להמשך קיומו של ארגון הטרור הרצחני בעזה, ולפָּחות מאשר ניצחון מוחלט - גם אם זה ייקח שנים. הפסקת אש זמנית ושחרור מחבלים מתועבים למען שחרור אחינו ואחיותינו, זה כל מה שאפשר לחלץ מהציבור. רה"מ נתניהו יודע זאת היטב, ואין לו מנדט לסיים את המלחמה.