איראן על סף כמות האורניום הנדרשת; ההמלצה של אמ"ן - הסכם גרעין ביוזמת ישראל

אגף המודיעין בצה"ל סבור כי על ישראל לקדם עסקת גרעין חדשה מול איראן, שתחליף את העסקה הקודמת שקרסה. בישראל עוקבים בחודשים האחרונים בדאגה גוברת אחר ההתקדמות בתוכנית הגרעין של איראן. גופי המודיעין במערב מאוחדים בדעה שאיראן נמצאת כבר היום במצב שבו באפשרותה לעבור מיידית להעשרת אורניום ברמה צבאית של 90%, ולהגיע בתוך שבועות בודדים לכמות מספקת של אורניום מועשר לייצור פצצה.

אמנם, תהליכים אחרים שקשורים בייצור הפצצה ובהשלמתה יארכו עוד כשנתיים, אולם איראן יכולה להתייצב כעת - אם תחליט על כך - כמדינת סף שמחזיקה ביכולת ובידע שלא ניתן יהיה לשלול ממנה.

עסקה של "הרע במיעוטו"

החשש מקצב צבירת האורניום המועשר ברמה גבוהה, ומהכמות שנצברת, עמד בבסיס הרצון של ממשל ביידן לחזור לעסקת הגרעין המקורית, זו שממשל טראמפ פרש ממנה ב-2018. האמריקנים התחייבו תחילה כי ההסכם המחודש שישיגו יהיה ארוך וחזק יותר (longer and stronger), אך בהמשך חזרו בהם מהדרישה הזאת והסכימו לשוב להסכם הקודם.

מי שהערימה קשיים, ולמעשה טרפדה את החזרה להסכם, היתה דווקא איראן, שהתעקשה שלא לשתף פעולה עם דרישת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית להשיב בסוגיית "התיקים הפתוחים", שעוסקים בפעילות גרעינית שהתקיימה בשלושה מתקנים באזור טהרן, שלא ניתן לגביה הסבר.

גורמי המקצוע בישראל היו חלוקים בדעתם באשר לחזרה להסכם המקורי. במוסד, שאחראי על התיק האיראני, התנגדו לכך בתוקף, וטענו כי הסכם יהיה אפשרי רק במידה שהוא אכן ירחיק את איראן מהגרעין לתקופה ממושכת, ויכלול אלמנטים נוספים כמו מניעת התעצמות והפסקת פעילות הטרור. מנגד, באמ"ן סברו כי ההסכם הקודם הוא בבחינת הרע במיעוטו, והאפשרות לפקח על איראן ללא הסכם היא מוגבלת מאוד, ולמעשה היא חופשייה לפרוץ לגרעין בכל עת שתחליט.

ההסכם לא נאכף

הדרג המדיני, תחילה בראשות נפתלי בנט ואחר כך בראשות יאיר לפיד, צידד בעמדת המוסד, אולם הוויכוח הפנים־ישראלי הזה היה במידה רבה עקר: ארצות הברית ואיראן לא הגיעו להסכם, ובשבוע שעבר אף נחשפה הקלטה של הנשיא ביידן שבה הוא אומר כי ההסכם מת. זאת למרות שהשותפות האחרות לו - סין, רוסיה, בריטניה, צרפת וכן גרמניה - לא פרשו מההסכם, וללא פרישתן הוא עדיין קיים פורמלית.

המציאות הזאת, שבה ההסכם קיים אבל לא נאכף בפועל, מטרידה מאוד את ישראל. איראן אמנם המתינה כשנה מאז פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין ועד שהחלה להפר בעצמה את התחייבויותיה על פי ההסכם. אולם מרגע שעשתה זאת היא רשמה התקדמות ניכרת הן ברמת האורניום שהעשירה, הן בכמות האורניום שצברה, הן בצנטריפוגות המתקדמות שהתקינה, והן בהפעלתן במתקן התת־קרקעי שנחצב במעבה ההר בפורדו כדי שיהיה חסין מתקיפות.

הדאגה הישראלית הזאת תורגמה בחלקה להאצת המוכנות הצבאית לאפשרות של תקיפה באיראן. כחלק מכך הוכנו בצה"ל שלוש אפשרויות פעולה, אולם הסבירות שישראל תנקוט בהן נמוכה מכמה סיבות - החל בסיכויי ההצלחה, עבור בחשש שאיראן תשקם את יכולתה בתוך זמן קצר ואף תזכה לגיבוי בינלאומי לכך, וכלה בהערכות שתקיפה באיראן תוביל למערכה אזורית רחבה (כולל מול חיזבאללה בלבנון ומול ארגוני הטרור בעזה).

ויתורים תמורת הקלות

לכן, גוברים כעת הקולות בישראל שסבורים כי הגיעה העת לקדם עסקת גרעין חדשה. הכוונה היא לגבש קואליציה בינלאומית שתגיע להסכם שהנוסחה בו תהיה more for more: ככל שאיראן תוותר - במשך הזמן שההסכם יחול, בחומרים ובידע שצברה ותסכים לוותר עליהם במסגרתו, וכן בתחומים אחרים - היא תקבל הקלות בסנקציות הבינלאומיות עליה.

באמ"ן סבורים כי ממשל ביידן (וכן מדינות אירופה) יהיה שותף לרעיון כזה, גם משום התחייבותו שלא לאפשר לאיראן להתחמש בנשק גרעיני, וגם משום רצונו להסיר את הנושא מסדר היום האמריקני והבינלאומי. הבעיה העיקרית צפויה להיות חוסר האמון העמוק בין טהרן לוושינגטון; האיראנים לא סומכים על האמריקנים ולא מאמינים להם, וחוששים כי אם יעלה לשלטון ממשל חדש ב־2024 הוא עלול לסגת שוב מההסכם כפי שעשה ממשל טראמפ.

דאגה איראנית נוספת, שעלתה גם במהלך המאמצים האחרונים לחדש את המו"מ סביב הסכם הגרעין הישן, כרוכה בהפגנות שמתקיימות באיראן מזה כשלושה חודשים. איראן הביעה חשש בשיחות כי האמריקנים יסירו את הסנקציות בסוגיית הגרעין, אבל יטילו אותן מחדש באמתלה של זכויות אדם.

למערב אין פתרון מוכן

בישראל סבורים כי בהיעדר הסכם נמצאת איראן במצב מסוכן, שלמערב אין לגביו פתרון מוכן. אמ"ן מצביע על כך שהמלחמה באוקראינה "נרמלה" את השיח בנושא הגרעין, ובעיקר חידדה את המסר שלא ניתן לנצח מדינות שמחזיקות בנשק גרעיני. איראן אמנם נמנעת בשלב הנוכחי מהפיכת הלקחים האלה לתוכנית פעולה, אולם היא עשויה לעשות כן אם תילחץ או תרגיש חופש לפעול.

לכן, צפוי אמ"ן להמליץ לממשלה החדשה לגבש כבר עתה חלופות לאפשרות שאיראן תנסה לפרוץ לגרעין, ולקדם אותן בשלל דרכים - בין היתר בניסיון לגבש הסכם חדש. לא ברור עד כמה בנימין נתניהו יצדד בכך, וכיצד ינווט את יחסיו ויחסי ממשלתו החדשה עם ממשל ביידן, ועם הממשלות במערב אירופה. באמ"ן רואים בכך נושא מרכזי לפעולה, בין היתר משום השלכותיו הנרחבות על שלל סוגיות במזרח התיכון, ובראשן היציבות האזורית.