אפילו לעולם הערבי נמאס מחמאס

הפלשתינים, ובעיקר חמאס, איבדו את העולם הערבי זה מכבר, הרבה לפני שיזמו את סבב האלימות הנוכחי והביאו הרס וחורבן על תושבי עזה הנתונים לשליטתם.

העולם הערבי הבין את מה שבעולם הרחב, ואולי גם בישראל, מתקשים עדיין לקבל ולהפנים - שפני חמאס אינם ולא היו מעולם למשא ומתן, להסדרה או אף להסכם רגיעה ארוך טווח. ובוודאי אין לו עניין במדינת עזה משגשגת ופורחת החיה בשלום לצד ישראל.

כל שחמאס רוצה הוא בהמשך מציאות מדממת של חוסר יציבות ואי שקט בעזה, ביהודה ושומרון, בתוככי ישראל, ובעצם בכל מקום ברחבי המזרח התיכון. חמאס חש כדג במים במציאות כזו המאיימת להתפרץ בכל רגע ולקבור תחתיה את האזור כולו, והוא מקווה ומאמין כי רק בדרך כזו יוכל להשיג את מטרותיו ארוכות הטווח, שהיו ונותרו חיסולה של מדינת ישראל.

לשיטתו של חמאס כל סבב אלימות שאותו הוא שורד - מקדם אותו, גם אם צעד קטן, לעבר המטרה. ובכל מקרה, הוא מחזיר אותו לתמונה לא רק כמי שמדבר בשם עזה ודואג לתושביה, אלא גם כמי שמגן על ירושלים ומדבר בשמם של הערבים החיים בכל ארץ ישראל מן הים ועד לנהר.

מדינות ערב הבינו זאת, והן נחושות שלא להניח לחמאס לגרור אותן בחזרה למעגל אינסופי של שפיכות דמים, שיאלץ אותן לוותר על העיסוק בבעיותיהן מבית ועל ההתמודדות למול האיום האיראני. חלפו אפוא הימים שבהם הקיצוניות הבלתי מתפשרת של הפלשתינים היא שהכתיבה את הקו, ואילו העולם הערבי היה נכון לשלם את מחירה.

העולם הערבי מגנה אפוא, מצוות אנשים מלומדה, את ישראל ומביע אהדה והזדהות עם סבלה של האוכלוסייה האזרחית הבלתי מעורבת, המשלמת את מחיר תוקפנותו של חמאס. אבל הערבים נזהרים להתייצב מאחורי חמאס ולגבות אותו. כך עושה אף הרשות הפלשתינית המבקשת, ועימה רבים מתושבי יהודה ושומרון, לשמור על השקט ועל היציבות, ולא להניח לחמאס להטביע גם אותה בביצה העזתית.

לצד זאת, בולטת שתיקתם הרועמת של סוריה ושל חיזבאללה לנוכח המתחולל בעזה. בשאר אל-אסד לא ישכח ולא יסלח לחמאס על תמיכתו במורדים בסוריה, ולכן יש להניח שאינו מצטער על המהלומות שחוטף הארגון. ואילו חסן נסראללה, צרוב אפקט הדאחיה ממלחמת לבנון השנייה, נחוש אף הוא שלא להניח לאיש לגרור אותו למלחמה שהרי "דאחיה יש רק אחת".

בסופו של יום, סבב האלימות יגיע לסיומו. ישראל תוסיף להתפתח ולהתקדם, ביטחונית, מדינית וכלכלית, ואילו עזה עילית, אותם 2 מיליון נתיניו של חמאס, יוסיפו להתבוסס בבוץ העזתי, בלא כל תקווה לעתיד טוב יותר. שהרי בראייה היסטורית - עם או בלי תמונות ניצחון - כל סבב אלימות מסיג את הפלשתינים ועניינם לאחור, שעה שישראל ממשיכה לנוע קדימה.