הכותרת שלא מדברים עליה: איראן עלולה לנצל את חולשת ארה"ב והסחרור הפוליטי בישראל - ולפרוץ לפצצה

לפי הדיווחים מווינה, סבא"א עשתה נו־נו־נו לאיראן. הסרטונים מאיראן מעדכנים על פגיעות עלומות באישים ובתשתיות (וראש הממשלה יותר מרומז בכנסת "זה אנחנו"). הפרשנויות קובעות שהסכם הגרעין מת, וצילומים מקפריסין מראים תרגיל ענק של צה"ל.

עם החדשות האלה העם היושב בציון עשוי לקבל רושם שהכל בשליטה. שהמודיעין יודע, שהמדינאים בעניינים, שהכוחות ערוכים, ושיש כיסוי להבטחות העתיקות שלפיהן "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני". האומנם?

בהיסטוריה העולמית והישראלית לא חסרות החמצות מודיעיניות. רק אשתקד, כשסיפרו לנו ש"חמאס לא רוצה מלחמה", הוא פתח באחת. גם קריאה שגויה של המצב המדיני אינה נדירה במחוזותינו. באשר ליכולות האופרטיביות של צה"ל - מקומן בחדרים הסגורים, אבל למדנו שהצבא האהוב שלנו לפעמים מצליח ולפעמים פחות.

במשך שנה וחצי מאז בחירת ביידן, בישראל היו בטוחים שהחזרה להסכם הגרעין בין אמריקה לאיראן היא עובדה מוגמרת. רק בודדים, ובהם עבדכם הנאמן, כפרו בהנחה הזו. חשבנו שלאיראן לא בוער כלום, שבעיניה הזמן משחק לטובתה ושכלל לא בטוח שתרוץ לעסקה, למרות העובדה שאמריקה נתנה לה הכל.

כך היו הדברים עוד לפני הזינוק במחירי האנרגיה בעולם. עכשיו, שלושה חודשים מאז פרוץ המלחמה לאוקראינה, הם נכונים שבעתיים.

כמעט בלי שמדברים על זה, איראן חצתה את כל הקווים האדומים ששרטטו לה בירושלים ובוושינגטון. היא הקפיצה את רמת ההעשרה של האורניום ל־60 אחוז, צברה חומר המספיק לשלוש פצצות גרעין, שדרגה את איכות הסרכזות, הוסיפה מתקנים תת־קרקעיים, קיצרה את זמן הפריצה לאפס ועוד. זה מה שבמערב יודעים. צריך להניח שיש דברים שאינם ידועים.

מנקודת מבט איראנית, אמריקה חלשה, שקועה במשבר כלכלי, סובלת מהמלחמה באוקראינה, לא מעזה לאיים בהפעלת כוח צבאי, ולא מפתחת אסטרטגיה חלופית להסכם הגרעין שגווע. איזו סיבה יש לעלי חמינאי הקשיש לפחד מג'ו ביידן הזקן? הסנקציות הקשות ביותר מאחוריו. הכלכלה שלו שורדת את כל תחזיות המערב. המשטר יציב. מה רע לו?

וישראל? על פי הדיווחים ישראל מכה באיראן פה ושם, אך מסוחררת ממשבר פוליטי, ויותר מרומזת שהיא חסרת אונים מול תוכנית הגרעין. כלומר, הסכנה הנשקפת מישראל לא כל כך גדולה. בנסיבות האלה איראן עלולה להגיע למסקנה שהגיעה שעתה לפרוץ אל הפצצה. זו הכותרת הדחופה שעליה לא מדברים, ואפילו לא מתדרכים. זה התרחיש שנדמה כי כולם חוששים להיישיר אליו מבט. זה האירוע החשוב, שהחדשות מסיחות ממנו את תשומת הלב.

במקום לעסוק בהצהרות הדיפלומטיות הבלתי חשובות מווינה, השאלה שיש להתכונן אליה היא מה קורה בבטן האדמה בפורדו ובנתנז, ועל פני השטח באראק ובבושהר.