תמונת הניצחון של פוטין עדיין רחוקה

עם קריסת ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה שררה בקרב הדמוקרטיות הליברליות תחושה של ניצחון. תחושה כי הגישה הקפיטליסטית ניצחה, וכי רוסיה תעבור הליכים דמוקרטיים־מערביים. כאשר כיהנתי כשגרירת ישראל ברוסיה, בתקופת שלטונו של הנשיא בוריס ילצין, נוכחתי, באופנים שונים, בזלזול של מדינות המערב ברוסיה ובתחושת ההשפלה שחשו הרוסים, לצד תחושה של איום אסטרטגי על האומה הרוסית.

רק לאחר הפלישה הרוסית האלימה לאוקראינה הבין המערב את עומק התפיסה האימפריאליסטית הרוסית, ואת הכמיהה העצומה לשוב ולהיות מעצמה. כמי שחווה כאיש הק.ג.ב את התרסקות האימפריה הסובייטית וצפה בהיחלשותה של רוסיה, הוא ראה בחשש את נאט"ו דוחפת את כוחותיה מזרחה, בניגוד מוחלט להבטחות המערב לאחר פירוק ברית המועצות.

באוזני העולם הצהיר פוטין על "מערכה מוגבלת" שנועדה לפרז את אוקראינה ולעשות "דה־נאציפיקציה", כלשונו, של אוקראינה. הוא אינו משתמש במונח "מלחמה", כדי לא להעלות בזיכרון הרוסים את מלחמת העולם השנייה (שברוסיה מכונה "המלחמה הפטריוטית הגדולה"), שהמחיר הכבד שגבתה מהחברה הרוסית לא נשכח עדיין.

כזכור, בעקבות הדחתו של הנשיא האוקראיני הפרו־רוסי ויקטור ינוקוביץ' והעברת השלטון לאופוזיציה הפרו־מערבית, פלשה רוסיה לחצי האי קרים וסיפחה אותו. למעשה, כך כבר הכריע פוטין כי אוקראינה לא תוכל להיכלל באיחוד האירופי, שהרי האיחוד לא יקבל מדינות שיש בהן סכסוך טריטוריאלי.

בראייתה של רוסיה, אוקראינה אינה אלא טעות היסטורית. כוונתו של פוטין, ככל הנראה, היא לפרז את המדינה, לחסל את המשטר הדמוקרטי וליצור ממשלת בובות, שתהיה מדינת חסות של רוסיה. מניעיו הם אידיאולוגיים וגיאופוליטיים כאחד, תוך הפרה בוטה של ההסכמים הבינלאומיים.

אך נראה כי פוטין לא העריך כהלכה את ההתחזקות הלאומיות האוקראינית ואת הנחישות שהעם האוקראיני יפגין. בהתנהלותו הכוחנית יש גם איתות למדינות ברית המועצות לשעבר, כמו המדינות הבלטיות ומולדובה, כי עליהן להיזהר, שהרי המערב לא יבוא לעזרתן בעת צרה.

אמנם ברוסיה הרובל התרסק, אך פוטין עדיין זוכה לתמיכה רבה. הרוסים ניזונים אך ורק מהתקשורת הרשמית, משום שכל ערוצי התקשורת הליברלית נסגרו, ההפגנות נאסרו ולמעשה אין כל אופוזיציה פעילה ברוסיה. פוטין הצליח לחסל אותה.

האם הסנקציות הכלכליות החדשות שהוטלו על רוסיה ישפיעו על פוטין ויניעו אותו לחתום על הסכם שלום? אין לדעת. אולם ברור כי פוטין מבין היטב את תלות המדינות האירופיות בנפט ובגז הטבעי הרוסי, ומכיר היטב את רעבונה הגדול של סין לנפט ולגז.

פוטין, שאת אכזריותו כבר הוכיח בעבר, חייב תמונת ניצחון. התמונה, למרבית הצער, עדיין רחוקה.

פרופ' עליזה שנהר כיהנה כשגרירת ישראל ברוסיה.

הביא לאור: אסף גולן.