זוכת פרס נובל על המתקפה הרוסית באוקראינה: "המסורת הטוטליטרית של הקומוניזם עדיין חיה"

הסופרת הבלארוסית הגולה סבטלנה אלכסייביץ' נחרדת נוכח המלחמה • בראיון בלעדי היא מודה: "מות הקומוניזם - משאלת לב" • הכתבה המלאה מחר ב"ישראל השבוע"

סבטלנה אלכסייביץ'

ממקום גלותה בגרמניה, הסופרת הבלארוסית סבטלנה אלכסייביץ', זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2015, בוחנת את האירועים הקשים סביב הפלישה הרוסית לאוקראינה וחזרתה של רוסיה לטוטליטריות של העבר הסובייטי - והיא נחרדת.

"יש פיתוי לייחס את כל הבעיה למנהיגים רשעים, אם זה נשיא רוסיה פוטין או נשיא בלארוס לוקשנקו", היא אומרת בראיון בלעדי ל"ישראל השבוע". "אני לא מפקפקת בתפקיד המנהיג בהיסטוריה, אבל עיקר העניין עמוק יותר. עיקר הבעיה הוא שהמסורת הטוטליטרית של הקומוניזם הסובייטי לא מתה. היא הצמיחה אנשים שחיו בתוכה יותר מדי זמן וספגו אותה אל נפשם. הם נהיו לא רק עבדים אלא רומנטיקנים של עבדות. הם עדיין משוכנעים שהעולם הסובייטי הושתת על צדק וחותרים להשיב את ימיו כקדם". 

זוועה באוקראינה: הפצצת בית החולים לילדים במריופול

אלכסייביץ' עוקבת בכאב אחר ההידרדרות של רוסיה לדיקטטורה בלתי מוסווית, "דיקטטורה על מלא", ונזכרת באשליות שהעולם פיתח בשנות ה-90. רבים האמינו אז שסיום המלחמה הקרה וניצחון ערכי העולם החופשי הם עובדה מוגמרת וסופית.

"כל כך רצינו להאמין שהקומוניזם מת כבר לפני 30 שנים, אבל זאת היתה משאלת לב", מודה אלכסייביץ'. "בשנות ה-90 היינו נאיביים ודבקנו באמונה שהעם חולל את המהפכה נגד המשטר הסובייטי. שגינו. העם לא התקומם אז נגד הרוע, השינוי הובל רק על ידי קבוצה קטנה של האינטליגנציה, שהתקבצה סביב מנהיג בריה"מ מיכאיל גורבצ'וב, ונתמך בידי שכבה דקה של אנשים משכילים.

"עבור העם הסובייטי זה היה שינוי פתאומי מדי; הוא לא קלט, לא הפנים ולא קיבל את התמורות. רצינו לחשוב שתהליכי השינוי לכיוון של דמוקרטיזציה בלתי הפיכים. איזו טעות זאת היתה. מתברר שהכל הפיך, ושניתן להחזיר את הגלגל לאחור".

מתגעגעת למולדת

הסופרת נאלצה לעזוב את בלארוס בתחילת סתיו 2020, אחרי שההפגנות למען הדמוקרטיה במדינה דוכאו ביד קשה בהוראת הרודן אלכסנדר לוקשנקו. רבבות נעצרו אז, אף על פי שהמחאה העממית היתה שקטה ולא גלשה לאלימות אפילו כאשר כוחות השיטור הפעילו מול המפגינים אמצעי דיכוי והתעללות אכזריים ביותר.

ב-18 החודשים האחרונים אלכסייביץ' מתגוררת בברלין, מתגעגעת למולדתה וצופה באימה ובעצב במתרחש במרחב הפוסט-סובייטי, כר גידולה ומרכז החיים של רוב קוראיה.

אלכסייביץ' משוכנעת שהטרגדיה הנפרשת מול עינינו לא תיגמר מהר, ועוד הרבה מאוד דם יישפך. התסריט המיידי שמפחיד אותה כרוך באפשרות שגם בלארוס תיגרר למלחמה באופן פעיל. "כבר עכשיו היא מנוצלת על ידי פוטין כדי לתקוף את אוקראינה משטחה, אבל מי יודע אם גם יכריח את לוקשנקו להפנות את צבאו נגד האוקראינים וממש לירות בהם", אומרת הסופרת בכאב.

הכתבה המלאה תפורסם מחר (שישי) במוסף "ישראל השבוע".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר