המלכודת של המערב לפוטין; יש יותר מאשם אחד במלחמה באוקראינה

בשבועות שקדמו לפלישה הרוסית לאוקראינה, כלי התקשורת העולמיים היו עדים לכמות חסרת תקדים של מידע והדלפות לכאורה מצדם של גורמי ביון מערביים בדבר הפלישה המסתמנת. שבועות ארוכים הודיעו כלי התקשורת בריש גלי כי פלישה זה רק עניין של זמן. חלקם אף הגדילו וטענו כי הפלישה תחל תוך ימים ספורים, מהם היו אף כאלו שנתנו תאריך ושעה למאורע. מיותר לציין שרבים מאותם הדיווחים והחיזויים התבררו כלא נכונים, מסיבה כזו או אחרת.

עולה השאלה מדוע דאגו ממשלות המערב להציף את התקשורת בחשיפות והדלפות אלו? האם היה הדבר חלק ממלחמה היברידית במטרה לסכל את התוכניות הרוסיות או האם היה הדבר משול ללוחמה פסיכולוגית שנועד למנוע את המלחמה הנוכחית שכבר גבתה אלפי מתים ומעל מיליון עקורים?

ישנה אפשרות אחרת כמובן, כזו שכוללת הסתכלות ביקורתית על המהלכים של ארה״ב ואירופה כלפי רוסיה, אך בעיקר כלפי אוקראינה – אותה המדינה שהנשיא ביידן וכל מנהיגי אירופה התייצבו לצידה. לפי אותה אפשרות - המערב ניהל מלחמה היברידית נגד רוסיה בחודשים האחרונים לא מתוך רצון להכשיל את הפלישה אלא דווקא על מנת לקדם אותה.

יש שיזדעקו עם קריאת מילים אלו. מדוע שהמערב, המתגאה בהיותו "שוחר שלום" ו"שומר היציבות העולמית", ירצה במודע לגרום למלחמה שתוביל בהכרח לפגיעה והרג של אוכלוסייה אזרחית חפה מפשע? מדוע שארה"ב ואירופה ירצו לגרום פוטנציאלית למשבר פליטים נוסף על אדמת אירופה?

התשובה הפשוטה – על מנת להכשיל את פוטין, לגרום לו להיכנס לבוץ האוקראיני, להשתמש בכך כסיבה טובה להשית על מוסקבה סנקציות כלכליות שיגרמו לקריסת הכלכלה במדינה. באופן זה, או שהמדינה תקרוס סופית ותישאר לחסדי מעצמות העולם, שיוכלו לעשות בה כרצונן, או שתתרחש בה מהפכה שלטונית ופוטין יודח.

לראיה – בשבועות האחרונים דאג ביידן כל העת להדגיש שאם רוסיה תפלוש לשכנתה ממערב, היא תיתקל ב"סנקציות הרסניות שטרם נראו כמוהן". הנשיא האמריקני ובכירים בממשלו דאגו להתבטא באופן חריף נגד פוטין, לטעון כי רוסיה מתכננת פלישה ומחרחרת מלחמה אך במקביל, לסרב לנהל כל שיח ראוי, זאת לאחר שחלופת המכתבים בין מוסקבה ו-וושינגטון בחודשים האחרונים הייתה מאולצת ולא הביאה לשום התקדמות, למרות שרוסיה הציגה את דרישותיה וחששותיה כל העת בצורה גלויה וברורה.

יתרה מכך, המערב בהובלת ארה"ב, המשיך כל העת לקדם את השיח על צירופה של אוקראינה לברית נאט"ו, נושא מורכב ורגיש שידוע כי הוא כמו סדין אדום מבחינתה של מוסקבה. אכן לאוקראינה הייתה וישנה כל זכות לקבוע את עתידה, אך היה מצופה מכוחות גדולים ומובילים כמו ארה״ב, בריטניה והאיחוד, להבין את גודל המשמעות של הדבר מבחינתה של רוסיה. במיוחד נכון הדבר לאחר שכבר בשנת 2014 הוכיח פוטין כי אוקראינה איננה ״סתם עוד שכנה״ עבורו וכי מדינתו מסוגלת לפעול בה צבאית במידת הצורך.

המלחמה הקרה 2.0

פוטין ובכירים בממשלו התבטאו מעל כל במה אפשרית וטענו כי אין ברצונה של מוסקבה לפתוח במלחמה. עד הימים האחרונים טרם הפלישה, רוסיה טענה כי היא מודעת היטב לאחריותה על היציבות העולמית וכי היא לא תנקוט בשום פעולה צבאית אלא אם תאולץ לעשות זאת. קל לחשוב שהדבר היה חלק ממניפולציה שנועדה לתעתע במערב. יחד עם זאת, בהתחשב במצב היחסים בין רוסיה ונאט"ו בשנים האחרונות, שסבלה מחשדנות ועוינות הדדית, אי אפשר לשלול לחלוטין שאותן החששות היו ועודן, בעיני ההנהגה הרוסית, אמיתיים לכל דבר.

כך או כך, המערב המשיך את המשחק הכפול עד לנקודת האל חזור ותוך האשמה חוזרת ונשנית של רוסיה בהסלמה. רוסיה מצידה, הבינה ככל הנראה כי היא הגיעה לנקודה בה אין לה ברירה אלא לפלוש ויצאה למלחמה, שבמקום מסוים, היא רואה כמלחמת הישרדות. בהתאם, הפלישה שיחקה באופן מאוד נוח לתוך ידיה של ארה״ב, לה אינטרסים משל עצמה בכל הנוגע לרוסיה והמערכת העולמית.

ואוקראינה? ובכן, אין זו הפעם הראשונה שארה״ב נוטשת או משתמשת בבעלות בריתה על מנת לקדם את האינטרסים שלה. מספיק לראות כיצד נטשה וושינגטון את בעלי בריתה באפגניסטן למותם והשאירה אלפים ללא שום יכולת להגן על עצמם אל מול ארגון הטרור הטאליבן שהשתלט על המדינה, זאת לאחר שהשתמשה בהם בזמנו והבטיחה להם רבות עבור שיתוף פעולתם. כך יוצא שאוקראינה איננה אלא אפגניסטן נוספת – חייל פשוט שנוח להקריב, על מנת להשיג מטרה גדולה יותר.

פוטין מצדו איננו שה תמים. אין ולא יכולה להיות הצדקה למעשים הנוראיים שרוסיה תחת פיקודו מבצעת באוכלוסייה האזרחית באוקראינה ולעולם לא תוכל להיות. צנזור התקשורת, כליאת מתנגדי משטר ועיתונאים, דיכוי אגרסיבי של מחאות שלוות וצורת הניהול של הצבא הרוסי (הדיווחים על חיילים שלא ידעו לאן הם הולכים בעת הפלישה ושמוחזקים בתת תנאים, מורעבים לאחר שמנות הקרב שלהם פגו תוקף כבר שנים רבות, הציפו את כלי התקשורת בימים האחרונים) לא מותירים ספק בכך שמדובר בשליט אוטוקרטי פושע שאינו ראוי לעמו ומדינתו ושהגיע העת להחליפו.

יחד עם זאת, לאחר שבוחנים את כלל הגורמים המעורבים במלחמה הנוראית המתרחשת באוקראינה, יש להיזהר לא ליפול לתוך פרספקטיבה מערבית גרידא הרואה ברוסיה את המקבילה של גרמניה הנאצית במאה ה-21. הנקודה הגדולה והעצובה יותר היא שאוקראינה איננה אלא כלי במשחק הגדול יותר על הסדר העולמי החדש שכחלק ממנו המערב, בהובלת ארה"ב, נלחם בכל כוחותיו על מנת להישאר הכוח הגיאופוליטי החזק ביותר בעולם, תוך שימוש בכל האמצעים והכלים העומדים לרשותו. על ישראל להפיק את הלקחים ולהיזהר לא להפוך בעצמה ל״אוקראינה 2״.