הפליטים מאוקראינה: בארץ זרה, לבד, ללא קורת גג

רק אתמול בבוקר, לאחר שעות ארוכות בתור לביקורת הגבולות באוקראינה, הצליח האוטובוס שבו כ־40 ישראלים לעבור לפולין - ומשם הם התפזרו לדרכם. בינתיים, בסמוך למעבר הגבול, נפתחה עיר אוהלים לעקורים מביתם.

שלשום בלילה התקבלה הודעה על ישראלי שהיה באוטובוס שסבל מכוויות קור ברגליים, לאחר שהלך 40 ק"מ ברגל. חיליק מגנוס, שנמצא במקום מטעם חברת פספורטכארד, נכנס לאוקראינה והוציא אותו ברכב של משרד החוץ ומשם הוא עבר לטיפול של הכוחות המקומיים.

ולדימיר, שהגיע מלביב, מספר כי עמד בתור במשך כ־25 שעות עד שהגיע אל בקרי הגבול. מפה, הוא נוסע למשפחתו שמחכה לו בגרמניה. "כבר כמעט התייאשתי", הוא מספר. "האוקראינים עובדים לאט מאוד, מה שיוצר מתח ולעיתים אף מגיע לדחיפות ולאלימות. ראיתי אנשים ששרפו בגדים רק כדי להתחמם, כאשר החל שלג".

למעבר הגבול מדיקה ממשיכים לטפטף עקורים מאוקראינה. אחד מהם הוא צ'רלס מניגריה, שלמד מדעי המחשב בקייב. בתום מסע של ארבעה ימים ברכבת, אוטובוס ו־12 שעות ברגל - הוא הצליח להגיע. "ראיתי אנשים נופלים בדרך באפיסת כוחות. לדעתי חלק מהם מתו - אבל הייתי חייב להמשיך הלאה", מספר צ'רלס בעצב.

המלחמה הזאת הפכה גם את חייהם של האימהות ושל הילדים שנאלצים לצאת מאוקראינה ללא האבות - אשר נשארים בהוראת הנשיא זלנסקי להילחם ברוסים. אלינה, שהגיעה מקייב עם תינוק בן שנה וחצי, נאלצה להותיר מאחור את בעלה אלכס, שהתגייס לצבא. הוא ביקש ממנה לנסוע לחברים בפולין ומיום שבת היתה בדרכים, עד שהגיעה למעבר הגבול ושם אספו אותה. "לא היתה לי ברירה והייתי חייבת לצאת מקייב כי חששתי לחיינו", מספרת אלינה. "קיוויתי שבעלי יבוא איתנו, אבל כשהבנתי שהוא נשאר כאן התחלתי לנסוע לכיוון הגבול. אשאר כאן ואני מקווה שהמלחמה תסתיים בקרוב".

בסמוך למעבר הגבול נפתחה עיר אוהלים, לשם מתכנסים הפליטים שאין להם לאן ללכת. כאן הם מקבלים ממתנדבים מזון, ביגוד ותנאי מחיה בסיסיים, וכן צעצועים. "אני יזמית, יש לי בית ספר באנגלית ואני עזבתי את הכל מאחוריי", משתפת אירנה. "כרגע נישאר לישון כאן באוהלים. אני מקווה שהממשל שלנו יצליח להגיע להסדר עם הרוסים והכל יחזור לקדמותו. אנחנו רק רוצים שהחיים יחזרו למסלולם ונחזור מהר לאוקראינה".