"ביה"ד לא יקבע האם הרשות הפלשתינית היא מדינה"

במסגרת ההיערכות הישראלית להחלטת שופטי בית הדין הבינלאומי בהאג בעניין התביעה שהגישההרשות הפלשתיניתנגד ישראל בגין פשעי מלחמה לכאורה, מינה יו"ר הכנסת יריב לוין את הח"כית מיכל קוטלר-וונש (כחול לבן) למתאמת פעילות הכנסת בסוגיית בית הדין הבינלאומי.

שופטי בית הדין אמורים לפרסם בקרובאת החלטתם, אם לרשות הפלשתינית יש מעמד של מדינה ואם על בסיס זה לבית הדין יש סמכות לפתוח בהליכים נגד ישראל. התובעת הכללית בהאג, פאטו בנסודה, גיבשה חוות דעת לפיה בית הדין יכול להיענות בחיוב לתביעה הפלסטינית. מספר מדינות בהן גרמניה, אוסטרליה, אוסטריה והונגריה - העלו השגות מהותיות על חוות דעתה של התובעת.

הח״כית קוטלר-וונש, עורכת דין המתמחה בדין בינלאומי שהובילה את הצוות המשפטי שפעל להשבת החללים והאזרחים מידי החמאס, מתריעה בראיון ל"ישראל היום" מפני השלכות אימוץ עמדתה של בנסודה על ידיד השופטים: "החלטה חיובית של השופטים תקעקע את המנדט המקורי של בית הדין הבינלאומי לרעת כולם".

"כנאמן של הדין הבינלאומי וזכויות האדם, בית הדין מוסמך לבצע עבודתו במשאבים מוגבלים העומדים לרשותו, כדי לחקור את הנושאים שהוא מוסמך לברר. העובדה שהוא מפנה את המשאבים הללו למדינות שיש בהן מערכת משפט ומערך שלטון חוק מקובלים ומכובדים הוא עניין שצריך להדגיש לא רק ביחס למדינת ישראל, אלא כלפי הזוועות ההמוניות שממשיכות להתרחשואינן מקבלותיחס מבית הדין. בכך למעשה בית הדין אינו ממלא את המנדט המקורי שלו להגן על זכויות האדם של אלו שאינם יכולים להשמיע את קולם בבית משפט שפועל לפי שלטון חוק מקובל".

קוטלר-וונש מדגישה שהחלטה חיובית של השופטים משמעה תהיה גם התעלמות מהעמדות של המדינות החברות השונות לפיהן אין בסמכותו של בית הדין לעסוק בסוגיה. "התעלמות כזו תהיה אמירה מאוד בעייתית, שאמורה להטריד את אותן מדינות", מבהירה הח״כית, "במסגרת התפקיד שמוניתי אליו אפעל לרתום את עמיתי בפרלמנטים במדינות העולם לתובנה, שההחלטה אינה נוגעת רק למדינת ישראל, והשלכותיה לא יהיו רק על ישראל וחייליה אלא גם על שאר מדינות העולם, שמהוות עוגן מאוד משמעותי בהקמתו של בית הדין, במטרותיו כנאמנות לזכויות אדם ודין בינלאומי, וגם המדינות שאינן חברות בו. בסופו של דבר לא אמורה להיות להחלטת בית הדין השלכות על הקביעה האם הרשות הפלשתינית היא מדינה או לא".

החלטת בית הדין בהאג מלפני שבועיים לדחות את הערעור, שהגישו איי קומור על החלטתה של בנסודה מלפני 6 שנים לא לתבוע את ישראל על ביצוע פשעים בעצירת משט ה"מאווי מרמרה", יכולה לדברי קוטלר-וונש, לשמש קו מנחה בעניין אי סמכות בית הדין הבינלאומי לדון את ישראללנוכח ההכרהבשלטון החוק הישראלי: "ההכרה הזו לא יכולה להשתנות והיא עקרון פונדמנטלי שעל בסיסו קיים המנדט של בית הדין הבינלאומי. בפני השופטים עומדות שלוש אופציות - להכריע שאין לבית הדין סמכות לעסוק בנושא, שיש לו סמכות, או להחזיר את העניין לתובעת עצמה ולומר ׳אנחנו מחליטים לא להחליט׳.

באבחנה אחת הם עלולים לשמוט את הקרקע מתחת לפוטנציאל האדיר שהיה לבית הדין הבינלאומי לטובת האנושות כולה, בהגשמת הייעוד, החזון והערכים, כנאמני זכויות האדם המבוססים על עקרונות הדין הבינלאומי. לכך יש השלכות קשות במיוחד כשמסתכלים על מציאות עולמנו הנוכחית. חוסר עקביות זה ביישום החוק עליו אמון בית הדין בסופו של דבר מאפשר ומחזק את תרבות החסינות כלפי משטרים המפרים את החוק הבינלאומי ואשר רומסים ברגל גסה את זכויות האדם".

קוטלר-וונש מדגישה את ההכרח של מדינת ישראל להבין, להפנים ולהשתמש בכלים של הדין הבינלאומי ובשפת הזכויות בהתמודדות עם סוגיית בית הדין: "כשמדברים בשפת הביטחון, גם אם אומרים את אותם דברים, המשמעות היא שאנחנו לא אפקטיביים בהעברת המסרים ושאנחנו נעדרים מהזירה - מול ידידינו ולבטח מול אויבינו. על נושא בית הדין חייבים לדבר מהמקום של שפת הזכויות, של עקרונות הדין הבינלאומי שעל בסיסם הוא הושתת, ומתוך המקום הזה ניתן גם להסביר מה תהיה הפגיעה האדירה במעמדו שלבית הדין.

"דווקא מתוך קשר ושיח עם עמיתים בפרלמנטים ברחבי העולם יש לכנסת ישראל הרבה יכולות פעולה: אגודות ידידות במדינות השונות, ארגונים רשמיים שהם הפרלמנטים של הפרלמנטים, מקומות שמאפשרים שיח פתוח על הנושאים שמאתגרים את כולנו. אני חושבת שגם כלפי פנים, בתוך כנסת ישראל ובקרב מקבלי ההחלטות,המודעות להשלכותשל החלטה כזו שהיא למעשה ׳מקרה בוחן׳ ולהכרח להבין, להפנים ולהשתמש בכלי המשפט הבינלאומי, לאפשר למדינת ישראל לקום מספסל הנאשמים. כדי לעשות זאת, אין מנוס מלדבר בשפה הזו.

"גם אם אני לוקחת את ה'או"ם שמום' של בן גוריון ואני מבינה מהיכן הוא אמר זאת ומה הגורמים לחוסר האימון העמוק במערכת הבינלאומית, אני עדיין טוענת שאל מול המציאות, אין לנו את האופציה של לא לדבר בשפה הזו. אין לנו את הפריווילגיה הזו".