מלחמה או משחק: גם לרוסיה יש מה להפסיד

השמיים מעל אוקראינה מתקדרים והולכים, הדיווחים על האיום שנשקף מהכוחות הרוסיים המרוכזים בגבולותיה נעשים - ובצדק - דרמטיים יותר, ונדמה שאין יום שאינו תורם לעלייה במפלס המתח. הנה, רק אתמול דווח כי לבלארוס ממשיכים להגיע כוחות רוסיים שעלולים לפתוח עוד חזית ולהשתתף בפלישה; בדומה לארה"ב, גם בריטניה ואוסטרליה החלו בפינוי הסגל הדיפלומטי מקייב; ואילו לנשיא ארה"ב ביידן הוצגה תוכנית לשליחת עד 50 אלף חיילים אמריקנים למזרח אירופה.

ומנגד, יש גם מכלול התרחשויות שכאילו עומד בסתירה למתיחות. מועצת הביטחון וההגנה האוקראינית ערכה אמש דיון מיוחד ובעקבותיו הודיעה כי "אין שום דבר שלא ראינו, אין סיבה לפאניקה". הנציג העליון למדיניות החוץ האירופית, ז'וזפ בורל, אמר כי "בניגוד לארה"ב ולבריטניה, האיחוד אינו רואה אפילו סיבה מינימלית לפינוי הסגל". סקר שפורסם אתמול בקייב גילה כי פחות ממחצית (48.1 אחוזים) מתושבי אוקראינה סבורים שאיום הפלישה אכן ממשי; 39.1 אחוזים סבורים שלא תהיה כזו והשאר מתלבטים. במילים אחרות - בעוד רעש תופי המלחמה גובר, בציבור האוקראיני יש מחנה גדול של ספקנים. האם מדובר בהכחשת המציאות? כלל לא בטוח.

סבב ההסלמה הנוכחי החל עם עיבוי הכוחות הרוסיים בגבולות (שנותרו שם מהסבב הקודם, באביב). הפעם הוא הגיע עם חבילת דרישות די מופרכות מארה"ב ומנאט"ו לא להתפשט מזרחה ולהכיר ברפובליקות של בריה"מ לשעבר כאזור השפעה בלעדי של רוסיה. לרוסיה, צריך לומר, לא נשקף שום איום מנאט"ו, אבל העיסוק בו הוא נושא מרכזי בתעמולה הפנים־רוסית, ונועד להצדיק ולהזין את הדיכוי של מה שנשאר מהחברה האזרחית ברוסיה. במוסקבה אולי העריכו ואולי אף קיוו שבמערב יתקפלו - בין השאר בגלל התלות באספקת הגז לאירופה - אבל ארה"ב לא ויתרה והבהירה שלא תנהל שיחות מעל לראש המדינות הרלוונטיות, ואז רוסיה נתקעה. מצד אחד, נחישות נאט"ו "אוששה" את נרטיב "האיום"; אך מצד אחר, היא אילצה את רוסיה, שהיתה מעדיפה לקבל את מבוקשה ולחגוג ניצחון דיפלומטי, להעלות הילוך ברטוריקה ולו כדי לשמור על היוקרה.

מה קרה מעבר לאמירות שהזמן אוזל? לא הרבה: מתקפת סייבר על מוסדות שלטון אוקראיניים וזינוק אסטרונומי בדיווחים על מלכוד בתי ספר. אלה שני מהלכים שבהחלט לא תורמים לרוגע, אבל גם אינם בגדר שבירת כלים. ובמצב הזה שוב עולה השאלה: האומנם הפלישה הרוסית אכן כה ודאית? שורה של סימנים מעידה על כך שבמוסקבה מחפשים לרדת מהעץ.

כך, למשל, שלשום דווח ב"בלומברג" כי נשיא סין ביקש מפוטין שלא לפגוע באולימפיאדת בייג'ין, שתיפתח ב־4 בפברואר. הדיווח הוכחש ברוסיה, אולם באופן כה נמרץ שרק הגביר את החשד. אדרבה, זה שבוע מתבשלת בפרלמנט הרוסי הצעת חוק להכרה רשמית ב"רפובליקות" של דונייצק ולוהאנסק. בתרחיש מסוים, ההכרה יכולה לשמש הישג ואף לסלול את הדרך לצירופן בהמשך לרוסיה.

ויש גם גורמים עמוקים - למשל, העובדה שגם רוסיה, למרות היתרון הצבאי הברור שלה, מורתעת. ראשית, משום שצבא אוקראינה חמוש, מאומן וערוך לאין שיעור טוב יותר מאשר לפני שמונה שנים. שנית, משום שהתמשכות המלחמה - בוודאי אם תהיה פלישה נרחבת - עלולה לגרום לאבידות גדולות בנפש, שיהיה קשה להסתיר בעידן הסמארטפונים; שלישית, בגלל שמפלות במלחמות כבר יצרו זעזועים בשלטון הרוסי (במלחמת קרים הראשונה, במלחמת רוסיה־יפן ובקטסטרופה באפגניסטן).

על אלה אפשר וצריך להוסיף גם את המעמסה הכלכלית: זה כמה חודשים האינפלציה ברוסית גואה בשיעורים מדאיגים ומוצרי יסוד רבים הכפילו את עלותם. לרוסיה יש הרבה מה להפסיד, ועוד לא אמרנו מילה על "נשק יום הדין" שמכינים בגבעת הקפיטול: סנקציות אישיות על פוטין ובעיקר על מקורביו, שמשום מה מעדיפים לשמור את הונם דווקא ב"מערב הנרקב".

על כן, גם בשלב הזה, כאשר נראה שהמלחמה באמת יכולה להתחיל בכל רגע, עדיין קיימת סבירות גבוהה שמדובר בתרגיל סחיטה מול המערב שפשוט יצא משליטה. דומה שעד שלא תיירה הירייה הראשונה, לא נדע אל נכון אם המלחמה החלה. ולא מן הנמנע שתהיה זו ירייה במסגרת פרובוקציה רוסית.