שנה למעצר נבלני: האסיר שמשנה את רוסיה

כבר כמה שבועות עיני העולם נשואות לגבול הרוסי עם אוקראינה: הקרמלין ריכז כ־120 אלף חיילים בגבולות השכנה, הגביר את הרטוריקה האנטי־מערבית, ודומה שהכל מצפים לפלישה, אולי כבר בשבועות הקרובים. עם זאת, כלל לא ברור אם אכן תתרחש - יש סיבות טובות להניח שמדובר בהצגה שנועדה לצורכי פנים - אך בין כה וכה, יש קו המחבר בין צחצוח החרבות הרוסי לאירוע שהתרחש לפני שנה בדיוק בנמל התעופה שרמטייבו שבמוסקבה: חזרתו של האופוזיציונר אלכסיי נבלני לרוסיה.

תזכורת: נבלני, חושף השחיתויות המפורסם ביותר ברוסיה, שרד ניסיון התנקשות באוגוסט 2020. עת היה בטיסה פנימית במדינה, התמוטט, פרכס וגסס. בזכות נחיתת חירום וזריקת אטרופין הוא שרד, ולאחר יומיים ובזכות לחץ בינלאומי על פוטין הוטס מחוסר הכרה לטיפול מציל חיים בברלין. בגרמניה נקבע מעל לכל ספק: האופוזיציונר הורעל באמצעות נשק כימי מסוג נוביצ'וק. לאחר שיצא מהתרדמת והשתקם, הדהים את העולם בתחקיר, שבו ביחד עם צוותו ועיתונאים מרחבי העולם חשף את חוליית הפס"ב (השב"כ הרוסי), שעקבה אחריו ומרחה את הרעל על תחתוניו. אבל זו הפתעה גדולה אולי עוד יותר היתה רק בדרך: בינואר 2021 הודיע נבלני שבכוונתו לחזור לרוסיה.

למה החליט לשוב למדינה ששלטונה ניסה לחסלו? בפוסט שפרסם הסביר כי הוא מתגעגע לארצו ואינו מוכן לוותר עליה. אבל בשיחות עם מקורביו אמר שאם יישאר בחו"ל, יהפוך אט־אט לעוד אופוזיציונר רוסי שמבקר מרחוק את הקרמלין. נבלני רצה בשינוי אמיתי במולדתו, ולכן החליט ללכת על כל הקופה ולשוב.

המחיר המינימלי שהיה משלם הוא אובדן חירות (כפי שאכן קרה מייד עם נחיתתו). המקסימלי - אובדן חיים, אם כי המוות פחות איים עליו לאחר שהכיר אותו מקרוב. אולי גם הבין שהקרמלין ייאלץ דווקא לשמור עליו חי, ולמעשה, בכליאתו - יכלא הקרמלין גם קצת את עצמו: מותו של "נלסון מנדלה" הרוסי היה עלול לחזור למוסקבה כבומרנג. ההימור עבד לא רע: נבלני אמנם נעצר ברגע שכף רגלו דרכה על אדמת רוסיה ונדון למאסר, אבל מעבר למניעת טיפול רפואי במשך כמה שבועות, שהייתו במאסר והפוסטים שהוא מפרסם (באמצעות צוותו) מאפשרים לו לשמור על נוכחות בתודעה הציבורית. גם הפרסים הבינלאומיים (לרבות פרס סחרוב של האיחוד האירופי) שהוא מקבל מנכיחים אותו ואת מאבקיו.

ומה הקשר של אלה לצחצוח החרבות ולרוחות המלחמה? כי התגובה של הקרמלין לחזרת נבלני ולהפגנות נגד מעצרו היתה יצירת תחושה של איום חיצוני ופנימי על היציבות, והתפתחה למסע צלב נגד כל מי ומה שעשויים לאתגר את השלטון. במישור הפנימי, פצח הקרמלין בחיסול החברה האזרחית - בשם סיכול "הסכנה הנשקפת מהמערב". ארגונים הקשורים בנבלני הוצאו מחוץ לחוק (והוא עצמו הוצג כסוכן CIA); שותפיו גלו מחשש לרדיפה פלילית; כלי תקשורת עצמאיים נסגרו או נאלצים לעבוד תחת הגבלות קשות; וכמוהם הפכו בלתי רצויים ארגונים שעוסקים בכל דבר שחורג מתפיסת המציאות "הרשמית" - בין שמדובר בארגונים הנאבקים באלימות במשפחה, ובין בארגון שחשף את פשעי הסטליניזם ולאחרונה נסגר כי הוא "מייצר דימוי שקרי של בריה"מ כמדינת טרור".

היה כמעט מתבקש שהגברת המיליטנטיות כלפי פנים תקבל גם ביטוי חיצוני - הרי ציור "האיום המערבי" זקוק ל"הוכחות". מסיבה זו (בין השאר), ריכזה רוסיה בתחילת 2021 כוחות על גבול אוקראינה, ולפני חודשים אחדים חזרה על המהלך, הפעם תוך דרישת "ערובות מערביות לביטחונה" (משל היה איום כלשהו).

בינתיים, מדיניות הסחיטה באיומים לא עובדת, כי במערב מחלחלת ההבנה עם מי יש להם עסק: קלפטוקרטיה חמושה בנשק גרעיני, ששחיתות היא הדם הזורם בעורקיה ושיצירת עימותים היא גישתה לעולם. נבלני היה בין הראשונים לצעוק זאת - ומדי יום הוא משלם מחיר אישי על תעוזתו.