ישראל מקפידה להגיב על כל ניסיון בעולם להכחיש או לגמד את השואה, או לפגוע בזכרה. הרוח הזו הזינה לאחרונה את העימות בינה לבין פולין סביב הרכוש היהודי במדינה.
כעת, נראה שהמשטר הבלארוסי מזמן את המבחן הבא לירושלים: בפרלמנט במינסק מקודמת הצעת החוק "רצח העם הבלארוסי", שאינה מזכירה אפילו במילה את 800 אלף היהודים שנרצחו בשטח בלארוס, ויתרה מכך – רושמת אותם כבלארוסים.
לפי הצעת החוק, שכבר זכתה לשני אישורים ראשונים, החוק נועד "לשמר את זכרם של מיליוני האזרחים הסובייטים שהפכו לקורבנות הנאציזם", וקובע כי "הפשעים שבוצעו בידי הנאצים ועוזריהם נועדו להשמדה שיטתית של העם הבלארוסי". עוד נקבע בחוק כי מי שיכחיש את "רצח העם הבלארוסי" צפוי לעונש של חמש שנות מאסר, ובמקרה של הישנות העבירה – ל-10 שנים מאחורי סורג ובריח.
שלטונות בלארוס סבורים כי 3.5 מיליון בלארוסים נרצחו בידי הנאצים, אולם יש בעיה קטנה: כ-800 אלף מתוכם היו יהודים שהושמדו במסגרת הפתרון הסופי רק בגלל יהדותם. במילים אחרות, לפי הצעת החוק, שואת יהודי בלארוס תירשם כחלק ממניין הקורבנות הכלליים בשטח הרפובליקה הסובייטית דאז.
"הצעת החוק המכונה 'העם הבלארוסי' כוללת כל אזרח שהתגורר בשטח הרפובליקה הסובייטית של בלארוס בתקופת המלחמה ואחריה", כתב ההיסטוריון ד"ר אלכסנדר פרידמן מאוניברסיטת הומבולדט בברלין, שמתמחה בהיסטוריית מזרח אירופה והשואה, בערוץ הטלגרם שלו. "באופן זה, משטר לוקשנקו 'מנכס' לעצמו את קורבנות השואה ומכריז עליהם – לצורכי תעמולה – בלארוסים: באופן צפוי, המילים 'שואה' ו'יהודים' חסרות בהצעת החוק, וזה עיוות תורן של ההיסטוריה וביזוי קורבנות השואה".
ד"ר לאוניד סמילוביצקי, ראש הפרויקט לחקר יהדות בלארוס ומדען בכיר במרכז לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב, מותח ביקורת חריפה עוד יותר – ומצביע על העיוותים בהצעת החוק. "לא היה שום רצח עם בלארוסי, ומה שנעשה עכשיו הוא גימוד השואה", הוא אומר בשיחה עם "ישראל היום". "בבלארוס משווים בין טרור לבין רצח עם, ואלה דברים שונים. טרור זו מדיניות תגובה שהפעילו הנאצים בנקמה על פעולות הפרטיזנים. כלומר, אלמלא ננקטו פעולות של התנגדות, לא היה טרור. מנגד, מדיניות רצח העם הייתה מכוונת ומתוכננת מראש כלפי יהודים וצוענים, שבה אם רק נולדת יהודי ולא עשית דבר, כבר נידונת למוות. אציין כדוגמה את רצ'יצה, העיר שממנה באה משפחתי, שבה נרצחו 1,500 יהודים – אבל בבלארוסים לא נגעו, כי היישוב לא היה בשטח של משימות נקם".
לדברי ד"ר סמילוביצקי, "בלארוס היא המדינה היחידה באירופה שבה מתקינים סימן שוויון בין טרור לרצח עם. הנאצים ביצעו בבלארוס 1,400 משימות תגמול, 628 כפרים נשרפו על תושביהם, 4,500 כפרים ללא תושבים, אבל אלה היו פעולות תגמול על מבצעי הפרטיזנים שבהן הנאצים הענישו גם בלתי מעורבים. האוכלוסייה האזרחית שימשה מגן חי נגד הגרמנים, אבל מלכתחילה הנאצים לא הרגו את אלה שלא התנגדו. 386 אלף ילדים בלארוסים הלכו לבתי ספר תחת השלטון הנאצי. היה קרקס, היו מוזיאונים, היו מכונים וכתבי עת. כאשר הצבא האדום בא לשחרר את בלארוס, אלפי בלארוסים בחרו לעזוב עם הגרמנים הנסוגים, כי הם העדיפו להיות תחת שלטונם מאשר תחת הסובייטים".
אשר למיליוני הבלארוסים שנרצחו בידי הנאצים, סמילוביצקי מדגיש: "השלטון טוען שאוכלוסיית בלארוס הצטמקה ב-3.5 מיליון במהלך מה שנקרא 'המלחמה
הפטריוטית הגדולה' (שהתרחשה בשנים 1945-1941), אבל במספר הזה מתערבבים 800 אלף יהודים שהושמדו בשל אמונתם וכ-800 אלף שבויי הצבא האדום שבאו מכל רחבי ברית המועצות". לדבריו, צריך להחסיר גם כ-50 אלף משתפי פעולה ו"רבבות שלא שבו מהאבקואציה" (פינוי האוכלוסייה לעומק בריה"מ, הרחק מהחזית), כך שהמספר הנותר – כ-1.7 מיליון בני אדם – הם תושבי בלארוס שמתו במלחמה".
לדברי ד"ר סמילוביצקי, הצעת החוק, שהוא רואה בה כלי תועמלני וכלי לדיכוי של מתנגדי לוקשנקו, ממשיכה את היחס של המשטר הבלארוסי כלפי השואה. "המשטר לא עסק בתולדות השואה במשך 30 שנה. יש על הנושא הזה חצי עמוד בספרי הלימוד בהיסטוריה. ברמה הממלכתית, מעולם לא הייתה ועידה בנושא זכר השואה, אין דיונים, אין מוזיאונים, אין שום יוזמה מצד המדינה. בכל שנות כהונתו, לוקשנקו ביקר רק שלוש פעמים ב'יאמה' (האנדרטה המרכזית לזכר גטו מינסק; ד"ב). מי שמקדמים את החוק לא יודעים היסטוריה ולא רוצים לדעת אותה. אז הצעת החוק היא צעד פוליטי לחלוטין, שנועד כולו לצורכי פנים – ורק מגמד את השואה".
מארגון RAZAM, המאגד יהודים יוצאי בלארוס התומכים במחאה נגד לוקשנקו, נמסר: "הדיקטטור שוב משכתב את ההיסטוריה לטובת האינטרסים שלו ומבזה את זכר אבותינו ואימהותינו – יהודי בלארוס – שנספו בשואה. זה מקומם".
"ישראל היום" פנה אל משרד החוץ ותגובתו תפורסם לכשתימסר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו