בשעה שקיבל את ההחלטה לפלוש לאוקראינה, פוטין לא לקח בחשבון אפילו את דעותיהם של מקורביו הבכירים ביותר. היחיד שעליו סמך היה הפוליטיקאי והאוליגרך האוקראיני ויקטור מדבדצ'וק, שפוטין שימש סנדק לבתו. המניע לפלישה היה רצונו להיכנס להיסטוריה כפיוטר הראשון החדש – הצאר הרוסי שהפך את ממלכת מוסקבה לאימפריה, כך עולה מתחקיר נרחב של ה"פייננשל טיימס".
שני מקורבים לקרמלין סיפרו לעיתון הבריטי כי פוטין שקל מכה גרעינית טקטית באוקראינה, אך הגיע למסקנה שהיא לא תביא כל תועלת לרוסיה. "אין לו סיבות ללחוץ על הכתפור", אמר אחד מהם, "מה הטעם בכך? נגיד, הטלנו פצצה גרעינית טקטית בזפורוז'ייה (באוקראינית: זפוריז'ה; ד"ב). הכל מלא קרינה, אי אפשר להיכנס לשם, ובכלל מדובר כביכול ברוסיה (בעקבות "משאל העם"). מה הטעם?"
על פי התחקיר, שיצא רגע לפני מלאת שנה למלחמה, פוטין הסתיר את ההחלטה לפלוש ואת ההכנות מההנהגה הרוסית, למעט מתי מעט בצמרת הביטחונית. איש עסקים, שהשתתף בפגישה עם פוטין ב-24 בפברואר לאחר שהגיסות כבר נכנסו לשטח אוקראינה, סיפר לעיתון על שיחה שהייתה לו טרם המפגש עם שר החוץ סרגיי לברוב איך ייתכן שהמידע על המלחמה המתוכננת הוסתר מהאליטה השלטונית והעסקית. "לברוב השיב שלפוטין יש רק שלושה יועצים: איוואן האיום, פיוטר הראשון ויקטרינה הגדולה".
החוג המצומצם של אנשים שעמם עומד הנשיא בקשר הביא לכך שבהערכותיו סמך יותר ויותר על האוליגרך האוקראיני, ויקטור מדבדצ'וק, שפוטין שימש סנדק לבתו. מדבדצ'וק, שהיה ממייסדי "מפלגת האזורים" הפרו-רוסית באוקראינה, שכנע את פוטין כי האוקראינים יקבלו את הצבא הרוסי בזרועות פתוחות. בעבר נודע כי עמדה דומה השמיע הפס"ב (השב"כ הרוסי), שאגף 5 שלו היה מופקד על פרויקט אוקראינה.
לפי הדיווח, לו הצליחה תוכנית הפלישה, מדבדצ'וק היה אמור לקבל את השלטון בקייב, ואת ההודעה על כך היה מוסר הנשיא הפרו-רוסי שהודח במהפכת מיידאן ב-2014, ויקטור ינוקוביץ'.
במהלך המלחמה אנשיו של מדבדצ'וק בגדו באוקראינה וסייעו לרוסיה, כאשר סימנו אתרים חשובים עבור להפצצות, וסייעו לרוסיה לכבוש את דרום אוקראינה, לרבות חרסון. מדבדצ'וק עצמו, שהיה אמור להיות תחת מעצר בבית, ניסה להימלט מהמדינה, אך נתפס בגבול כשהוא לובש את מדי צבא אוקראינה. הוא הועבר לחקירת שירות הביטחון האוקראיני, ה-SBU, וכמה חודשים אחר כך נמסר לרוסיה במסגרת חילופי שבויים.
לפי הדיווח, גם במודיעין הצבאי הרוסי התייחסו בספקנות לרעיון המלחמה עם אוקראינה. זו הסיבה שיו"ר מועצת הביטחון הרוסית, ניקולאי פטרושב, קרא בישיבת המועצה ב-21 בפברואר לתת עוד סיכוי לדיפלומטיה. "הוא ידע כמה חמור המצב של הצבא, ואף אמר זאת לפוטין", אמר גורם המקורב לקרמלין לעיתון הבריטי.
אלא שפוטין לא שעה לקולות המתנגדים, בדיוק כפי שלא הקשיב להם ב-2014 עת החליט לספח את חצי האי קרים. אז הוא אפילו לא כינס מועצת הביטחון אלא נסמך על שר ההגנה שויגו ושלושה בכירים במנגנוני הביטחון. אלה ניסו להניא אותו מהמבצע בקרים, אך פוטין לא שעה. לדברי בכיר רוסי לשעבר ובכיר אמריקני לשעבר, למתנגדים אמר פוטין: "זה רגע היסטורי. אם אינכם מסכימים, אתם מוזמנים לצאת".
"הוא באמת מאמין במה שהוא אומר על קדושת קרים ועל תפקידו כצאר פיוטר הראשון. הוא מאמין שיזכרו אותו בתור פיוטר החדש", אמר פקיד רוסי בכיר לשעבר.
בתחקיר אושרה שוב הטענה, שהושמעה כבר בעבר, על כך שהאדם שהשפיע במיוחד על פוטין ונטע בו את תחושת השליחות ההיסטורית, הוא האוליגרך יורי קובלצ'וק, אחד מחבריו הקרובים ביותר של נשיא רוסיה. הבעיה היא שפוטין בנה סביבו מערכת שבה איש לא אומר לו את האמת, ואם לא די בכך, לאחר פתיחת המלחמה הנשיא בודד את עצמו אף יותר. "הפקידים צריכים להיות כנים עמו, אולם הם לא עושים זאת", אמרו לעיתון אנשים המכירים את פוטין אישית.
לפי הדיווח, רוב הבכירים במטה הנשיאות מתנגדים למלחמה, וכמוהם גם רוב הפקידים הממשלתיים האחראיים למשרדים הכלכליים, אולם אין ביכולתם להשפיע על המשכה. הסיבה: שנה אחרי, פוטין מבין את מחיר הפלישה, אך נחוש לנצח. על כן הוא מחפש נימוקים והצדקות חדשות למלחמה, וטוען כי "לא הייתה לו ברירה". לדברי אנשים המכירים אותו אישית, אומר פוטין למקורביו: "מתברר שלא היינו מוכנים. בצבא שורר ברדק. בתעשייה שורר ברדק. אבל טוב שלמדנו על כך כעת, ולא כאשר נאט"ו היה פולש אלינו". תזכורת: הן לפני המלחמה והן במהלכה טיפח פוטין נרטיב, שלפיו המערב חומד את אוצרות רוסיה, מוסקבה רומתה בידי נאט"ו, והברית זוממת לתקוף אותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו