תוכנית ההתנתקות של רוסיה מהעולם - ומהמציאות

אלמלא היה הדבר מלחיץ, אזרחי רוסיה המתקשים להירדם היו יכולים להתחיל לספור, במקום כבשים, חברות בינלאומיות שעוזבות את המדינה. הרשימה הזו גדלה מדי יום, בקצב שאינו נופל מהתארכות התורים לכספומטים, וכוללת שמות ענקיים כמו אפל, קוקה-קולה, אינטל.

לעזיבת עשרות החברות יש משמעות רבה מעבר למספרים: הימצאות מוצריהן על המדפים והלוגו שלהן בשלטי חוצות העידה על היותה של רוסיה חלק מהעולם הגלובלי בכלל, ומרשת הצריכה וההרגלים המערבית בפרט. עם הודעת איקאה על עזיבת השוק הרוסי, המונים הסתערו על סניפיה במדינה, וספגו ביקורות על בחירתם בצרכנות במקום, למשל, לצאת למחאה נגד המלחמה. רבים ברוסיה כבר מבינים שהעתיד תחת פוטין אינו צופן עוד שום הבטחה, וממהרים להציל משהו מהעולם הנוח שאליו התרגלו.

כל זה לא עוצר את ירידת מסך הברזל הדיגיטלי על רוסיה. בעת מעצרים המוניים במחאות פוליטיות, מפעיל משרד הפנים הרוסי את מה שמכונה "נוהל מבצר": הטלפונים של העצורים מוחרמים, עורכי דין אינם מורשים להיכנס למקום מעצרם, ומי ששולט במידע הוא למעשה מי שמכריז על הנוהל. כעת, רוסיה כולה נכנסת ל"נוהל מבצר": המידע היחיד שמותר לפרסום הוא רק מה שמספק משרד ההגנה הרוסי או גורמים רשמיים אחרים, שעד לפני יומיים טענו כי לרוסיה אין אבידות, וממשיכים לדבוק בנרטיב הרשמי שמדובר ב"מבצע מיוחד לשחרור אוקראינה מהנאצים" (שקיימים בדמיונו של פוטין).

הוויתור שבשתיקה

לנוכח ההגבלות הדרקוניות, כלי תקשורת עצמאיים רבים הודיעו על הפסקת העבודה. תחנת הרדיו הפופולרית "הד מוסקבה" נותקה מהשידור - דבר שקרה לאחרונה ב־1991 בימי הפוטש - ואז הודיעה על הפסקת העבודה. לפחות עשרה אתרי חדשות, שלפני חודשים אחדים הוכרזו "סוכנים זרים", נחסמו. כלי תקשורת שאינו כלי תעמולה שממשיך לעבוד הוא העיתון "נובאיה גזטה", וגם זאת רק לאחר שעורכו הראשי, חתן פרס הנובל דמיטרי מורטוב, הסיר את הכתבות העוסקות במלחמה.

עכשיו מתחיל המבחן הגדול של אזרחי רוסיה. עד כה, לרובם לא הפריע לראות כיצד נשחק ונהרס חופש הביטוי במדינה, כיצד כלי תקשורת עצמאיים מסומנים או נסגרים. נכון שהאינפלציה בשנה האחרונה עלתה באופן מטריד, ובממוצע רמת החיים ירדה מאז נכנס הקרמלין להרפתקאות נפשעות באוקראינה, אבל רוב הזמן היא היתה נסבלת. כל עוד יש נקניק בסופר, רוב הרוסים הסכימו בשתיקה לוותר על עוד קצת חירות.

רבים התמכרו לתמונת העולם המעוותת ששידרו ערוצי התעמולה השכם והערב: שהמשטר בקייב איום, שהניאו־נאצים השתלטו על הכל, שרוסיה שוחרת שלום ואילו המערב הנקלה שואף לגנוב את אוצרותיה. יותר משבוע לתוך המלחמה, ומשתמשים רוסים רבים ברשתות עדיין מאמינים שהצבא נשלח "לשחרר את אוקראינה". ואיש לא יידע אם הם כותבים מתוך תמימות תהומית, או פשוט כי המחשבה על היפרדות ממסך השקרים של התעמולה הרוסית מזמנת אמת איומה שאי אפשר לחיות עימה. עכשיו, באמצעות הגפת החלונות לעולם החיצוני, מנסה הקרמלין למנוע מה"בייס" - אותו ערב רב של עמך ואזרחים א-פוליטיים - להיחשף לאמת המרה. הבעיה היא שבעוצמת הסנקציות הנוכחית, שום חסימה של פייסבוק לא תמלא מחדש את המדפים.

ב־2005 אמר פוטין בנאום מפורסם כי "התפרקות בריה"מ היתה הטרגדיה הגיאו־פוליטית הגדולה ביותר של המאה ה־20". ב־2022, יש די סימנים לכך שהוא ממיט על רוסיה את הטרגדיה הגדולה ביותר שלה במאה ה־21.