ספר חדש מספר את סיפורן של נשים ללא קול שנמצאות במעגל האלימות

אלימות נגד נשים כבר מזמן הפכה למכת מדינה, כשרק מתחילת החודש נרצחו זהבה דמרי (56) ומאיה גלוגובסקי (38) על ידי בני זוגן. והאלימות הזאת, מופנית כלפי נשים בכל רחבי הארץ, מכל חתכי האוכלוסיה. 

ספר חדש בשם "נאלמות - נשים במלכודת האלימות הסמויה", שכתבה אסתר בלומברג ויצא בהוצאת כרמל, עוסק באלימות הסמויה כלפי נשים, מחתך סוציו-אקונומי גבוה. הספר מבוסס על 30 שנות עבודה ומחקר שדה של בלומברג, כיועצת בתחום האלימות נגד נשים.

לפי מחקרה של בלומברג, אותה אלימות לא מבחינה בין האליטה החרדית לאליטה החילונית או הדתית. האלימות הסמויה לא קשורה לתרבות או למגזר, כפי שהחברה נוטה לתייג, אלא רק לפרופיל של הגבר המתעלל. זוהי אלימות קרה, מניפולטיבית ומתוכננת, ולא אותה אלימות חמה ופיזית בהכרח. "בין השאר", כך אומרת בלומברג, "כי האלימות החמה היא פרי תרבות או חינוך, היא נרכשת, והאלימות הקרה היא אלימות מובנית".  

"הנשים המגיעות לנעמת, למשל, לא נכנסות תחת הכותרת 'אני אשה מוכה'", אומרת בלומברג. "הרי בן זוגן מעולם לא הרים עליהן יד, לא הרים עליהן קול ולא קילל. הביטוי 'אשה מוכה' לא נמצא בלקסיקון שלהן. אין טביעות אצבעות. אלו נשים שחיות בחצר הקדמית, והבעיה שלהן נדחקת לחצר האחורית. ועליהן רציתי להאיר זרקור, ולתת להן קול". 

בלומברג מבהירה שמדובר במדובר ב"נשות מנהלים, עורכי דין, רופאים, אנשי הייטק, רבנים, אנשי עסקים ועוד. הן חיות בסביבות מגורים איכותיות ויוקרתיות. בחוץ יש מצג שווא של משפחה נורמטיבית ויותר - וכשדלת הבית נסגרת התמונה משתנה".

הספר, שנותן מקום וכלים להבחין בין סוגי האלימות, כולל גם פרק שמוקדש לנערות ונשים צעירות או נשים לקראת פרק ב'. בפרק זה הן מקבלות צידה לדרך, כיצד לזהות תכונות המעידות על גבר עם אישיות אלימה. כיצד לזהות סימנים אצל העילוי בישיבה, הסטודנט המצטיין למחשבים והקצין הבכיר בצבא.