התקציב הבא יעבור עוד לפני חגי תשרי, הבטיח אביגדור ליברמן, בעוד הבטחה נטולת כיסוי, שאותן הוא נוהג לפזר לאחרונה. התקציב הבא הוא הדבר האחרון שליברמן צריך לדאוג לו לפי שעה.
התוכנית הכלכלית שהוא מנסה להעביר כעת חשובה ובוערת יותר, וליברמן רחוק מלהשיג לה רוב כמרחק שמיים וארץ. ואולם, מי שחשב על מפלה לממשלה מוטב שיחשוב שוב. הממשלה הנוכחית משלמת את דרכה להצלחה מיומה הראשון. כדי להשיג רוב, סביר להניח שליברמן, בנט ולפיד יהיו מוכנים להעביר שלמונים רבים לשותפים הפוליטיים, עד רמת חבר הכנסת המורד הבודד, כדי להבטיח רוב בכנסת. ואולם, מאבקם עד שיצליחו לעשות זאת רק בראשיתו.
כמו באישור התקציב המקורי, כך גם הפעם, לבנט וללפיד אין הרבה ברירה אלא ללכת אחר גחמותיו של אביגדור ליברמן, שכבר לפני כמה חודשים, למעשה עם כניסתו לתפקיד, נכנע לחלוטין לפקידי האוצר, שהפכו לבעלי הבית האמיתיים על התנהלותה הכלכלית של המדינה.
התוכנית החדשה, בדיוק כמו התקציב, מורכבת מגיבוב של דברים, שהקשר בינם לבין סיוע כלכלי אמיתי לאזרחי ישראל הכורעים תחת נטל סגרי הקורונה הלא מוכרזים, או למלחמה ביוקר המחיה, מקרי עד לא קיים. בדיוק כפי שמיסוי השתייה והכלים החד־פעמיים נועד להפחית צריכה מתוך דאגה כנה לבריאות הציבור ואיכות הסביבה, ולא עבור ריפוד קופת האוצר במזומנים נוספים.
לא צריך להבין יותר מדי בכלכלה כדי לדעת שהתוכנית הכלכלית היא לכל היותר תוכנית יחצנות חלולה וחסרת פשר. מספיק לראות מה המחיר הנדרש משרי הממשלה או מראשי המפלגות כדי לממן אותה על מנת להבין את הריק המסתתר מאחוריה. והמחיר הוא אפס. שום שר לא נדרש לקצץ במשרדו.
שום מפלגה לא התבקשה לוותר על סכומי העתק שקיבלה בהסכמים הקואליציוניים. ותוכנית כלכלית, שמוצגת כדרמטית, שלמעשה לא עולה כמעט כסף, היא לא באמת תוכנית ולא באמת כלכלית. מקסימום תוכנית ריאליטי שאמורה לכל היותר לצבור רייטינג, וגם בזה לא מצליחה.
המבחן הפוליטי כעת הוא לא רק של ראש הממשלה, ראש הממשלה החליפי ושר האוצר, אלא גם של המפלגות המציגות עצמן "חברתיות" ושהביעו כעת התנגדות לתוכנית. השאלה הגדולה אם יתמידו בסירובן ליישר קו ולאשר את הקשקוש הזה, או ייכנעו, כרגיל מקום הממשלה ועד היום, ויעדיפו את המשך הישיבה הנוחה בקואליציה על חשבון ייצוג בוחריהן נאמנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו