הפארסה בספרייה הלאומית עלולה לקלקל את חגה

בעוד פחות משנה, לאחר חגי תשרי הבאים, עתידה הספרייה הלאומית לעבור למשכנה החדש והמהודר בקריית הלאום, למרגלות הכנסת ולצד מוזיאון ישראל. זה עתיד להיות שיאו של תהליך התחדשות שעובר המוסד כבר עשור - פיזית ותוכנית. המעבר נתפס כמהלך היסטורי, המשמעותי ביותר מאז היווסדה של הספרייה בשנת 1892.

נכון לעכשיו, החגיגה מוטלת בספק. יותר מכך - היא עלולה להפוך לפארסה. עם מינויו המפוקפק של שי ניצן לרקטור הספרייה - אחרי תהליך מפוקפק עוד יותר, שכן נחיצותו של התפקיד החדש אינה ברורה - ועם התפטרותו השבוע של דוד בלומברג מראשות דירקטוריון המוסד, הצל שמוטל על הספרייה הלאומית בחודשים האחרונים עלול להתגלות כחרב פיפיות במעמד חנוכת הבית.

הספרייה הלאומית היא אוצר ממלכתי ולאומי, ויש חוק לגביה - עניין נדיר למדי. היא ניזונה מכספי ציבור רבים. היא לא עסק פרטי, ואף לא עסק של מדינת ישראל בלבד; הספרייה מכנסת אוספים חשובים הנוגעים לתולדות העם היהודי, והיא ללא ספק אחד המוסדות התרבותיים היחידים בישראל שתפקידו חורג בהרבה מגבולות המדינה.

רוחם של עובדי הספרייה הלאומית - עשרות חוקרים, ספרנים ואנשי תוכן מסורים ומקצועיים - שפופה בימים אלה. במסדרונות תוהים העובדים, האחד באוזני חברו, למה הספרייה היתה צריכה לדרוך על המוקש הזה. מדובר באנשי ספר וטקסט שהספרייה היא כל עולמם והיא מטה לחמם. אלו לא דמויות מוכרות או אקטיביות שייצאו חוצץ בפומבי כנגד ההנהלה או הדירקטוריון.

אלא שרוח הנכאים כבר נודדת הלאה, אל מחוץ לכותלי הבניין בגבעת רם. ל"ישראל היום" נודע כי תורמים של הספרייה הלאומית הביעו דאגה מכך שהמוסד נקלע לעמדה שנויה במחלוקת בשיח הציבורי בישראל, ומכך שהקונצנזוס סביב הספרייה נפגע. אם אותם תורמים יחדלו או יקטינו את תרומותיהם - זו תהיה מכה אנושה לספרייה. 40 אחוז מתקציבה הכולל של הספרייה הלאומית (שעומד על כ־100 מיליון שקלים בשנה) מגיעים מכספי תרומות.

רעידת האדמה שהספרייה חשה בימים אלה, ובמרכזה התפטרותו של בלומברג - בין השאר אחרי פרסומים בנוגע להסכם השתיקה שחתם עם עובדת שלכאורה הטריד אותה מינית - לא פוקדת לעת עתה את חברי ההנהלה והדירקטוריון. הם משדרים עסקים כרגיל, ובהודעה לעובדים לא נכתב דבר על הסיבות שחוללו את המשבר.

חברי דירקטוריון הספרייה - כולם אנשי אקדמיה ורוח - ממלאים את פיהם מים מול סיבת פרישת היו"ר. זאת ועוד, הם נמנעים מהתייחסות מנומקת לביקורת הרבה שנמתחה על מינוי ניצן לרקטור, ועל הליך הגיוס שקדם לו. עד עתה, ההתבטאויות היחידות שלהם היו מתחמקות, והסתכמו במשיכת כתפיים. הדירקטוריון, יש לזכור, אמור לשמור על האינטרס של הציבור בספרייה. הוא לא מבצע זאת, בלשון המעטה.

כדי שהספרייה הלאומית תגיע לחנוכת המשכן החדש בסתיו הבא כשהיא אינה פגיעה וחבולה, וכדי להשיב לעצמה את מעמדה הקונצנזואלי, על מוביליה לקבל החלטות קשות ומהירות. פירוק הדירקטוריון הנוכחי, גיבוש דירקטוריון חדש ובחינה של מינוי שי ניצן לאור קריטריונים מקצועיים גרידא - אלה הצעדים ההכרחיים הראשונים.