המערכות מתפוררות: פרשת הריגול בבית גנץ היא מחדל ברור

בממשלת האחים והמוסלמים רעש מהומה, הצבא לבוש מדים יוצא למלחמה. נכון, חשיפתו של עובד שניסה להתחיל קריירה בתור סוכן איראני, פוגעת בתדמיתו של גנץ. כמו תוכן הסמארטפון שנטען בזמנו שנמצא בידי האיראנים, שמעולם לא התברר הנזק באותה פרשה. אבל הסיפור העיקרי זה הרקב וההתפוררות במערכות המדינה, בעיקר בתחומי הביטחון. כבר נשכחה פרשת בריחת האסירים מכלא גלבוע, אז הושמעו הסיסמאות: יופקו הלקחים. הלקח האמיתי שצריך להילמד קשור בטיפול עומק במערכות השונות. זה מתחיל בהכשרת הלוחם והשוטר הבודד ונגמר בצוותי הבקרה והפיקוח ובמקבלי ההחלטות.

השדר שעולה מלמטה הוא של הפקרה והפקרות. ממשלת האחים והמוסלמים החליטה שבמקום לפרק בעוצמה ובנחישות את מזימות המרד הטרוריסטי האלים של ערביי ישראל, כפי שנחשפו במאורעות מאי־יוני השנה, היא תעניק להם פרס. לא פרס תנחומים אלא פרס הוקרה על מעשי רצח, הצתה ולינץ'. הלקח המזויף שמישהו דאג להפיץ: כולנו, ערבים ויהודים, בסירה אחת. זה סוג תרבות השקר המקובל היום בחצרנו. חשיפתו של אדם כמו עומרי גורן משדרת דבר מאוד פשוט: טושטשו הגבולות בעידן הנוכחי. נסגר הפער בין משחקי מחשב לריגול, בין הפגנת יכולות אגואיסטית לבין בגידה. מוקדם יותר השנה נחשף קצין ביחידת מודיעין שפגע קשות בביטחון המדינה.

לפי טענת ההגנה של גורן, רק בצע כסף נמצא כאן. אולי זה חמור יותר ממניע אידיאולוגי. זאת, כיוון שהמניע הכספי הרבה יותר נפוץ, והרבה יותר קשה לגייס סוכנים תאבי בצע אידיאולוגי; אלה בדרך כלל מזוהים במסגרת ארגונית. אבל הארגונים האלה פולטים לא מעט פעילים, שאיבדו כל זיקה של אחריות לכלל הישראלי, והם נכונים לפעול במסגרת ארגונים אנרכיסטיים אלימים, בינלאומיים.

העובדה שאדם עם רקע פלילי עשיר יכול היה לחדור לדל"ת אמותיו של שר הביטחון, היא מחדל ברור. התקשורת עלולה למשוך את הפרשה לכיוון השאלה: איך זה משפיע על הסיכויים של גנץ לנטוש את ממשלת האחים והמוסלמים ולסייע בהקמת ממשלה לאומית? עבור לשאלה הבאה.