שייח' ג'ראח: העובדות מול מסכת השקרים הפלשתינית

הגיע הזמן להזים לפחות חלק מרשימת הכזבים שהפלשתינים מפיצים בסוגיית שכונת שמעון הצדיק - שייח' ג'ראח:

שקר א': יש סימטריה בין תביעות של יהודים לשוב למקומות שאותם הם נאלצו לעזוב ב־48' לבין תביעות של ערבים לשוב למקומות שאותם הם נאלצו לעזוב ב־48'. ובכן: אין סימטריה. לא בקפריסין, לא באירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה וגם לא בסיפור בתי היהודים בשמעון הצדיק שהערבים מתגוררים בהם היום. מה שטוב ונכון בכל העולם, טוב ונכון גם כאן: הצד התוקפן שפרע והרג ביהודים, שסירב לקבל את החלטת החלוקה וברח בכוונה לחזור ו"לשחוט" את היהודים שגברו עליו, אינו זכאי לסימטריה ולשוויון מול מי שנאלץ לעזוב את ביתו משום שפרעו בו ואיימו עליו ורצחו בו.

שקר ב': אין לנו מה לחפש בשייח' ג'ראח. טעות נפוצה: שמעון הצדיק אינה שכונת קצה במזרח ירושלים. היא נמצאת במרחק אפסי מהקמפוס האוניברסיטאי ומבית החולים הדסה שעל הר הצופים, סמוך לקריית הממשלה ולמשרדי המטה הארצי של המשטרה בשייח' ג'ראח.

הוא חלק חיוני במרחב עתיר שכונות ישראליות, שבו מתגוררים עשרות אלפי יהודים; מרחב שמחבר את מערב ירושלים להר הצופים, שכידוע היה מנותק מהעיר לאורך 19 שנה ותפקד כמובלעת ישראלית בתוך שטח ירדני. הנקודה סמוכה למערת ולקבר שמעון הצדיק, שנרכשה על ידי יהודים כדת וכדין לפני כ־150 שנה. היהודים גורשו משם אחרי הטבח שבו רצחו ערביי שייח' ג'ראח ועוזריהם 78 רופאים ואחיות בשיירת הדסה המפורסמת, שביקשה להגיע לבית החולים שעל הר הצופים.

שקר ג': איך אפשר לגרש משפחות שחיות בבתי היהודים כבר עשרות שנים? שאלה מעוותת ומטעה: אילו היה הדבר תלוי במשפחות, רובן, אם לא כולן, היו מקבלות את הצעות הפשרה הנדיבות שהעלו בפניהן לאורך השנים בתי המשפט.

הצעות הפשרה הללו היו מאפשרות להן להמשיך להתגורר בבתי היהודים לאורך ימים ושנים. אלא שהמשפחות הפכו לכלי משחק ולסמל בנרטיב הפלשתיני המעוות. הן אוימו והוזהרו על ידי הרש"פ, חמאס ואנשי "הפלג הצפוני", שלא להכיר בבעלות היהודית על הבתים שבהם הן מתגוררות, לא לשלם דמי דיירות מוגנת סמליים ולא להידבר עם הצד היהודי. הלחץ הכבד עליהן נמשך גם אתמול במסיבת העיתונאים שכינסו נציגי הרש"פ ושייח' עכרמה צברי, מסית־העל ממזרח ירושלים, האיש של ארדואן בעיר.

שקר ד': בשכונה היהודית מתגוררים אנשים אלימים ומסוכנים. עוד סילוף: ככלל, האנשים "האלימים והמסוכנים" הללו, שבימים אחרים נקראו "חלוצים", הותקפו לאורך חודשים באבנים, בבקבוקי תבערה ובברזלים. בחלק מהזמן המשטרה נעלמה ונאלמה מהמקום. מטבע הדברים הם נאלצו להגן על עצמם, ולו מינימלית. רק "פרובוקציה" מתוכננת של ח"כ איתמר בן גביר, ש"התנחל" במקום, הביאה להקצאת כוחות ואמצעים שסיפקו הגנה לתושבים היהודים שם. יחסית למה שעובר על הנקודה היהודית הזעירה בשמעון הצדיק, תושביה הם מבליגי־על.