השיבה אל הסזון בתקשורת

תקשורת השמאל, כולל הפרשנים והעיתונאים שמשרתים ושמגויסים אליה, מצויה בימי שפל, שקיעה וחושך. מקצוע מכובד וחיוני להגנה על הדמוקרטיה, המכונה גם כלב השמירה שלה, התבלבל והחל לנשוך את הדמוקרטיה עצמה. במקום תקשורת הוגנת, אזרחי ישראל מקבלים מנות גדושות של תועמלנות שלא מביישות את הבולשביזם הישן והידוע לשמצה. הוכחה מובהקת לכך ניתן היה למצוא בעיתוני סוף השבוע. עיתונים שהתמסרו בלהט למסרים של נפתלי בנט, ותוך כדי חקיינות הדדית וביטויים דומים, הפכו את בנט מערבה חבוטה, כפי שהעריכו אותו בעבר, ללולב מהודר. בכיוון ההפוך הלך בעל זכות היוצרים לאיתרוג, אמנון אברמוביץ', שהפך את ח"כ עמיחי שיקלי מלולב מהודר לפני הבחירות לערבה יבשה לאחריהן, כשלא התיישר על פי ציפיותיו של אברמוביץ'.

המומחיות המיוחדת בתקשורת השמאל היא בהלכות ארבעת המינים. אתרוגים, לולבים והדסים בניחוח בושם יוקרתי ניתנים בשפע לאלה שהתקשורת חפצה ביקרם. אם אתה הופך ליקיר השמאל, הרי: במחדליך לא עוסקים, על מכירת החיסול של המדינה היהודית לא כותבים, חיבור עם תומכי טרור מציגים כטוב המשותף, וכמובן חשד לפלילים לא חוקרים. כל מה שראש הממשלה ושריו נדרשים לעשות הוא לקבל עמדות שמאל פרוגרסיביות, לקרב את עיתונאי השמאל, להדליף להם מידע, ללחוש לאוזנם כשומרי סוד על תוכניות עתידיות, והתמורה - תעודת ביטוח מפני סיקור שלילי וקידום סיקור אוהד.

למיטב ידיעתי, אין עוד מדינה בעולם מלבד צפון קוריאה, רוסיה וסין, שבה התקשורת רואה את תפקידה העיקרי במאבק באופוזיציה, כשהיא מהימין, במקום לבקר, להתריע ולתקוף את מחדלי השלטון. את זה עושים רק בזמן ממשלה ימנית. מי שקורא וצופה בתקשורת הישראלית, יכול לקבל את הרושם כי האופוזיציה היא זו שמנהלת ומובילה את המדינה, והקואליציה היא בסך הכל קבוצת חברים שמשחקת ברידג' ומנסה לבנות גשר על מים שוצפים סביבם. אין פלא לכן שרוב מוצק בקרב האזרחים איבד את האמון בכלי תקשורת שזורעים דיסאינפורמציה וקוצרים שקרים וחצאי אמיתות כדי להזין בהם את הציבור.

יש רק להצטער שעיתונאים וכלי תקשורת מהמגזר הדתי־לאומי נישבו בפייק־קסם, כאילו ראש הממשלה הוא כעת משלהם, והצטרפו למקהלת החלילנים שהולכים כסומים אחריו, ובעיקר בנתיב הבכיינות של איילת שקד, הנציגה שלו לכלי התקשורת הללו.

התופעה החמורה יותר בעיניי היא ה"סזון" המתנהל כלפי אנשי תקשורת שאינם מוכנים להתיישר עם מסדר אבירי שלטון השמאל, או כלפי אנשי מקצוע מובהקים שעבדו עם בכירי הימין. בימי המנדט הבריטי השמאל הסגיר את אנשי האצ"ל והלח"י לבריטים. כעת הסזון התעדן, ובמקום להסגיר סותמים פיות בחוצפה, בגסות וברמיסת זכותם של אנשי תקשורת לחשוב אחרת ולהתפרנס בכבוד. די אם נזכיר את נוה דרומי, עיתונאית חשובה שפוטרה לדבריה מעיתון "הארץ" עקב תמיכה בעמותה ימנית; נאור יחיא שחטא חטא כבד בכך שעבד עם נתניהו בלשכת ראש הממשלה; רועי עידן שהורחק מתחנת רדיו; ויעקב ברדוגו, פרשן פוליטי מוביל ומקורי, שהרייטינג שהוא מקבל מקדם את התוכנית לסגור את גלי צה"ל.

יש היום בישראל עיתונים, תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה, שנותנים ביטוי לדעות הימין וברוב הוגנות נותנים במה גם לדעות אחרות, אז אין שום סיבה שבעולם להמשיך את המזוכיזם שבצפייה בערוצי השטנה והשיסוי תחת הכותרת השקרית שלהם "הטוב המשותף".