להביא את צדקת ישראל אל העולם

זה שנים רבות, ובמיוחד בתקופת כהונתי כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, אני נפגש ומשוחח עם עולות ועולים חדשים.

אני תמיד מנסה לברר איתם מה גורם להם לעזוב את הארץ שבה נולדו ושבה בנו את חייהם, לשנות את הכל, להגיע אל מקום עם שפה חדשה, אקלים אחר ואפילו טעמים אחרים. להגיע אל ארץ חדשה, מדינה חדשה, מורכבת ומאתגרת.

הכרתי כמובן את הסיבות של הדורות הקודמים, כמו ההורים שלי. אך מדוע צעירים, שכל העולם פתוח לפניהם - ירצו לעבור לישראל כשיש בפניהם חלופות נוספות?

לרובם התשובה ברורה: אמנם הם מכירים את הקשיים, מודעים לבעיות ולאתגרים, אבל בסוף־בסוף בתוך תוכם פנימה פועם המנוע המוכר לאורך כל הדורות: זוהי מדינתו של העם היהודי, ביתו הלאומי, המקום שבו כל יהודי יכול לחוש מוגן, חופשי וגאה.

על המקום הייחודי הזה אנו מחויבים ומצווים לשמור מכל משמר מפני מחלוקות פנימיות, שסעים וקרעים שאוכלים בנו. אלפי שנים חיכינו עד שהגענו עד הלום.

בכל החזיתות הללו, פנימית וחיצונית, לנשיא המדינה תפקיד מיוחד וייחודי, תפקיד שטבוע בתת־המודע הלאומי, בפסיכולוגיה שלנו. נשיא המדינה נדרש לאיפוק, לצד חוכמה מדינית וניסיון פוליטי.

נחוצה לו היכרות עמוקה עם כלל מוסדות המדינה ומנגנון פעולתם, וכן הבנה של רובדי האוכלוסייה הישראלית והקבוצות השונות בישראל ובתפוצות. הנשיא נדרש לפתור מחלוקות פוליטיות, לדעת להושיט יד, תמיכה וחיבוק לכל אחת ואחד מאזרחי המדינה, ובאותה נשימה להציג עמדה נחרצת אל מול העולם כולו ומנהיגיו בזירה הבינלאומית.

בית הנשיא צריך לקדם פעילות עם כלל החברה בישראל, לחזק את קשריה עם יהדות התפוצות, ולאפשר לכל יהודי לחוש שיש לו בית חם במדינה, מכל מקום שבו הוא נמצא.

אל נשיא המדינה נשואות העיניים בימים שבהם יש להביא את צדקתה של ישראל אל הבמה העולמית ולייצגה מול פני כלל האומות.

שנים של עשייה ציבורית והיכרות רחבה עם החברה הישראלית, על כל האמונות והקבוצות והדתות בה, והיכרות מעמיקה עם הקהילות היהודיות ברחבי העולם הביאו אותי אל הרגע הזה, שבו אני מבקש את אמון הכנסת והציבור כדי לייצג אותנו בעולם; כדי לשמש גשר של פיוס בין חלקי העם; כדי לאפשר שיח מכבד בין כלל העדות והמגזרים והאמונות והתפיסות; כדי לייצג את ישראל אל מול העולם; כדי לעמוד לצד יהודי העולם מול האנטישמיות הגואה, וכדי שהמדינה תמשיך לשאוף להיות מופת לכל העמים.

למען כל אלו אפעל ללא לאות.

הביא לפרסום: יורי ילון