המקום הראוי לשיח הציבורי הוא רק בכנסת

למרות השערים השחורים המתוזמרים, אפשר רק להשתאות על יכולת העמידה האדירה של ראש הממשלה נתניהו. בהצבעה על העברת ביטול סעיף הסבירות הוא בלם ניסיון הפיכה.

אם הממשלה היתה נכנעת לאיומיו של נדב ארגמן או של האקדוחן מחצרים, או משקשקת לנוכח הסדיזם הפשיסטי של אהוד ברק ושל דן חלוץ, הלכה לנו הדמוקרטיה ואין יותר ממשלה בישראל. אז זה קודם כל לזכותו של אחד השרידים האחרונים של כוח ההרתעה של ישראל. בנימין נתניהו.

צריך להעריך אותו מאוד גם על יכולת העמידה וההתעקשות שלו לעמוד לדין ולפרק את האישומים נגדו שנראים, כפי שהסגיר המפכ"ל בדימוס אלשיך, כקשר אפל להפלת ראש הממשלה. לא פלא שבעיצומו של מבצע הסבירות הפרלמנטרי, הלב קצת נחלש.

אינטרס משותף

אבל עכשיו, לאחר שהחסימות חסרות-התקדים בתולדות הפרלמנטים במערב פונו ו"מוכתזו", והגיע שלב ה"הבגצה" מטעמה של מפלגת הג'ינג'ים שמעולם לא רצה לבחירות, הקואליציה והאופוזיציה צריכות לפתוח דף חדש.

זה אינטרס משותף. להחזיר את הכוח ואת השיח הציבורי למרחב הדמוקרטי התרבותי, שמקומו בכנסת. בכנסת ולא ברחוב. בכנסת ולא בבג"ץ. בכנסת ולא בתקשורת החשוכה, שהחשיכה את עולמם של אזרחי ישראל.

גם בנושא הרכב הוועדה למינוי שופטים, המרחק בין יריב לוין וחבריו לבין גנץ-לפיד וחבריהם אינו גדול – בייחוד אחרי שהקואליציה מוכנה לוויתורים גדולים. יש כל מיני נוסחאות שכולן מיטיבות עם האופוזיציה, אבל ביסודן סילוק נציגי לשכת עורכי הדין. האם יש מקום להשאיר נציגות משמעותית של שופטי בית המשפט העליון? אולי כן. בכל אופן, כשאומרים פרה-פרה – את הפרה הזאת מוטב להרוג ביחד.

להידבר ולהתפשר

אפשר כבר לקבוע שאחד המפסידים הגדולים של החודשים האחרונים, ובייחוד בשבוע האחרון, הוא לא אחר מנשיא המדינה יצחק הרצוג. עם כל ההופעה המרשימה שלו בפני הקונגרס, בסוף מתברר שהנשיא ביידן השתמש בו בתור אביזר במה.

ראש הממשלה ניסה אתמול, בין היתר, להפגין שהוא לא אביזר במה ולא סוס ולא ברווז צולע, אלא בכושר מלא למרות העייפות והגיל שניכרו בפניו. כתוצאה מכישלונו של הרצוג, אם תתקיימנה שיחות בין קואליציה לאופוזיציה זה יהיה במקום הראוי, בכנסת. אין צורך יותר בחסות בית הנשיא, שכאילו שוחק את מעמד הכנסת.

השיח בין הצדדים בכנסת צריך למלא את החודש וחצי של הפגרה, בין השאר כדי להשיב את השיחה התרבותית למקומותינו. לא כל תומכי הרפורמה מודעים לכך שגם בין הפנאטים ביותר מבין מתנגדי הרפורמה, יש כאלה שמוכנים להידבר ולעשות פשרות.

הקואליציה, באופן מעשי, כבר עשתה ויתור חד-צדדי משמעותי בכך שפסקת ההתגברות ירדה מהפרק, אם כי לא באופן רשמי. ראש הממשלה חזר על כך לפחות שלוש פעמים, בראיונות בוול סטריט ג'ורנל ובפודקאסט עם מדען ה-AI לקס פרידמן, וגם בשיחות אחרות.

האופוזיציה, ובייחוד בני גנץ, תנסה להחזיר לעצמה את הנהגת המחנה שלה, ולא להשאיר את מחנות המפגינים בידי מובילים חסרי אחריות. הסרת העכבות ושיכרון האלימות הם סימפטומים שהנהגה אופוזיציונית חזקה ואכיפת חוק יכולות לדכא. לקראת החגים, מבוקשת אופטימיות.