בהכוונת רשויות המדינה: מרחבי פנים הארץ מתרוקנים מאוכלוסייה יהודית

ביום ראשון בשבוע שעבר אישרה הממשלה את רשימת היישובים בדירוג מחודש לעדיפות לאומית. ברשימה שהוכנה על ידי יועמ"שית משרד השיכון בולטת במובהק העדפת יישובים ערביים שזכו לדירוג עדיפות א-1, תוך הורדת סטטוס עדיפות לאומית ליישובים יהודיים שכנים. לדוגמה כפר מנדא מול היישוב חנתון השכן.

היו שרים שהתנגדו, ונתניהו סיכם שתוקם ועדה בראשותו שתבחן את משמעויות ההחלטה ליישובים במצוקה ביטחונית ודמוגרפית. בפועל, כל יישובי עמק יזרעאל, עמק המעיינות וגוש משגב סובלים ממצוקת הזדקנות - האוכלוסייה לא רק מזדקנת, היא גם מצטמצמת. באין זוגות צעירים ואין ילדים, גני ילדים ביישובים רבים נסגרים בזה אחר זה.

במאמץ להתמודד עם החסמים הנוהליים שחסמו עם השנים את התפתחות היישובים היהודיים בגליל ובנגב, הועלתה בישיבת הממשלה ביום ראשון האחרון הצעה להכרזה על "ציונות כערך מנחה", שמטרתה "להורות לכלל הגורמים בממשלה לתת במסגרת השיקולים הנכללים בעת קביעת מדיניות והטמעתה משקל משמעותי לערכי הציונות". זו יוזמה יפה, אולם כמו חוק הלאום היא עלולה לגרום יותר נזק מתועלת - מי באמת יפרש מהם ערכי הציונות?

בעיני רבים מפקידי רשות התכנון הארצית והמחוזית, דווקא המדיניות הקיימת היא שמבטאת את תפיסתם לגבי ערכי הציונות במאה ה־21. לכן נדרשת פעולה בהתמקדות בכינון המציאות דה־פקטו, לא בהכרזות. ובכל זאת, ראוי לממשלת ישראל ולציבור ללמוד לעומק את המגמות שחוללו בעבודת משרדי הממשלה את אפליית ההתיישבות היהודית.

המגמה הראשונה נובעת ממדיניות שיווק הקרקע על ידי רשות מקרקעי ישראל, הרואה ברווח הכלכלי של ממשלת ישראל כבעלת הקרקע ערך מוביל, מעל כל שיקול לאומי. המגמה השנייה נטועה במגמות פוסט־ציוניות שהשתרשו במנהל הציבורי הישראלי. השפעתן של תורות אלה על לימודי הגיאוגרפיה והתכנון המרחבי באוניברסיטאות בישראל ניכרת היטב במטען הערכי המכוון את עבודת הפקידים המופקדים על הפיתוח והתכנון ברשויות התכנון.

נדרש מאבק ציבורי

הכרזה מחודשת על דבקות בערכי הציונות היא מבורכת, אך כשלעצמה אינה מספיקה. נדרש מאבק ציבורי רחב, מתוך מודעות לדיכוי המקיף שאליו נקלעה ההתיישבות היהודית בגליל ובנגב. הציבור כולו נדרש למאבק על עצם האפשרות והסיכוי של זוגות צעירים להיחלץ ממגמת הבנייה הממשלתית, הדוחפת את הרוב היהודי להצטופפות במגדלי הדירות לאורך רצועת החוף הצפופה מנהריה עד אשקלון. בינתיים, במגמות הקיימות, בהכוונת רשויות המדינה, מרחבי פנים הארץ הולכים ומתרוקנים מאוכלוסייה יהודית. כאן נדרשת תפנית לאומית מקיפה בתמיכה ציבורית חוצת מגזרים.