התנהגותם של בנט וסער, וחתירתם האובססיבית לשים יד על הגה המדינה חרף מידותיהם הקטנטנות, משקפות לא רק סחטנות צינית מסוג שטרם הכרנו במציאות הפוליטית של ישראל, אלא גם מעמידות סימן שאלה גדול לגבי בוחן המציאות של שני חמורי השינוי של השמאל.
לא רק שהם מתכוונים לשחזר בראש צלול את אותה הטעות - כן, טעות - שעשה נתניהו עם הרוטציה, הם גם נחושים לעשות את זה מתוך עמדת נחיתות מספרית ופוליטית ועוד עם "שותפים" שכל ציוץ והצהרה שלהם מגדילים את האבסורד. כל ציוץ של לפיד הופך את בנט לבדיחה עצובה. כל ציוץ של מיכאלי מלעיג את גדעון סער.
הימין הישראלי מתבונן באיומי הסחיטה של בנט, האיש שהתנדב להיות קוטל המלך, אבל תאוותו הביאה אותו להתאבדות פוליטית במחנה שהוא התיימר פעם להנהיג. עכשיו גם בימין וגם בשמאל שואלים: איפה הוא היום, ואיפה יהיה מחר?
כמו ספרו התמוה על "איך לנצח מגיפה", שהפך בתוך זמן קצר לבלתי רלוונטי כשהחל מבצע החיסונים, כך הופך גם האיש עצמו ברגע אחד מהבטחה שמוכרת את עצמה יפה עבור מי שמתרשמים ממילים יפות - לשחקן תימהוני. פוסט שפרסם בפייסבוק רק החמיר את הרושם: הוא לא מצליח לנסח אפילו לעצמו מה הוא רוצה.
מקבילו בתקווה חדשה, שזומם להיבנות מכישלונו של בנט, מגלה תסמינים דומים. עוד לא הוכרזה הפסקת אש, והוא כבר יצא בהצהרה מיליטנטית. קפטן סער יוצא למלחמה. הוא גולל את תפיסת הביטחון שלו, כמו תלמיד שסיכם את המלל האינסופי של הגנרלים באולפנים בתוספת רוטב של ימין לוחמני מהרשתות החברתיות. הכניס לבלנדר ויצא מאמר. בכל הרהב הניצי הזה, נשכח רק דבר אחד: איך יוכל ליישם את החזון הזה עם החברים בשמאל שהפוכים ממנו ב־180 מעלות?
בנט, שקד, סער ואלקין תקועים עוד בסיפור ה"שינוי" שלהם ולא מבינים: המחנה הלאומי, שלא בדיוק נהה אחריהם כשהחליטו לחבור לשמאל - לא יצטרף להפלגת החלומות עם יאיר גולן ואבתיסאם מראענה. בטח לא עכשיו. דברים קרו פה. הציבור מתפכח למציאות שברירית ומורכבת, קולט את הניואנסים מאמריקה ומאירופה, ומבין לאן הדברים הולכים.
דקה אחרי מבצע בעזה ומהומות בערים המעורבות, הציבור מבין שאוסלו 2 על הפרק, אם מיכאלי ולפיד רק יקבלו את הצ'אנס. אתמול קיבלנו קריאת השכמה נוספת לגבי ריסון המערכת המשפטית. מישהו יכול לקרוא ברצינות את הציוץ של איילת שקד אתמול על "הפיכה שיפוטית" בלי להתגלגל מצחוק? עם מי היא תצא לקרב על משילות ועל ריסון בג"ץ - עם זנדברג וברביבאי? כשגדעון סער מצייץ על הצורך הבהול בחקיקת "חוק יסוד: החקיקה" בתגובה לפסיקה מאתמול, על מי הוא חושב כפרטנר לרפורמה, על בני גנץ, שנשבע אמונים לשמור מכל משמר על מערכת המשפט?
הם הלכו למחוזות ה"ריפוי" וה"אחדות" עם השמאל, עם טענה משונה על "מות האידיאולוגיה" ו"סוגיות ליבה אחר כך", רק לא הביאו בחשבון שמחוץ לסיסמאות יש גם מציאות. והמציאות הזאת התקדמה, ואזרחי ישראל התפכחו. בעיקר הימין. באה רוח חזקה והעיפה מעל חבורת ה"ריפוי" את הבגדים. בדרך ל"שינוי" עוברים באוסלו - ואלה החמורים שעליהם רוכב השמאל.
הם הלכו למחוזות ה"ריפוי" וה"אחדות" עם השמאל, עם טענה משונה על "מות האידיאולוגיה" ו"סוגיות ליבה אחר כך", רק לא הביאו בחשבון שמחוץ לסיסמאות יש גם מציאות,
וזו כבר התקדמה. עכשיו מותר להגיד: אלה חמורי השמאל.