באבולוציה של האקטביזם השיפוטי שהחל בשנות ה־90, הגיעו היום (ראשון) שופטי בג"ץ לשלב המוטציוני הסופי: הפיכת הכנסת לסרח העודף. מה שאמור היה להיות מערכה עדינה של איזונים ובלמים של שלוש רשויות שלטוניות, הפך להכרזת מלחמה עד זוב דם של אחת על השתיים האחרות, שבינתיים גם רושמת ניצחון ברור.
בשנתיים האחרונות התחדד מאוד ההבדל בין השחקנים הפוליטיים השואפים לנהל את הרשות המחוקקת והמבצעת, בין אלה שיניפו דגל לבן אל מול בית המשפט, לבין אלה שינסו אחת ולתמיד להשיב את הסדר על כנו. הציבור יתקשה לסלוח למי שיפקיר שוב את הזירה ויעדיף להיות בצד הלא נכון אל מול הקניבליזם המשטרי המתרחש לנגד עינינו.
הסיפוח הזוחל של בג"ץ התחיל במהפכה החוקתית של אהרון ברק. כבר אז קבע נשיא העליון דאז כי לבית המשפט סמכות לפסול חוקים של הכנסת שסותרים את חוקי היסוד אותם ראה כסוג של חוקה שבפועל מעולם לא כוננה.
מאז ועד היום בג"ץ לא רק שפסל חוקים, אלא אף הרחיב את העילות בעטיין נטל את החירות לעשות זאת. שיא אחד כבר נשבר כאשר בית המשפט החליט שבסמכותו לדון בחוק יסוד הלאום, והיום חצה בג"ץ קו אדום נוסף ומסוכן, כשהחליט לפסול חוק יסוד. אמנם אותו חוק כבר עבר זמנו, אולם למעשה שלל בג"ץ היום מהכנסת לחוקק את אותו החוק פעם נוספת בעתיד.
בית המשפט הרגיל אותנו שיש גופים מגופי השלטון שהוא פשוט לא מתייחס אליהם. ועדת הבחירות המרכזית למשל. מה החליטו הפוליטיקאים בוועדה - האם לפסול או להכשיר מועמד או רשימה לקראת המרוץ לכנסת, מעניין את השופטים כקליפת השום. מבחינתם תמיד היה מדובר בגוף פוליטי שהחלטותיו לא רלוונטיות, לא חשובות ולא מעניינות. לאותו חבל תליה מצעיד כעת בג"ץ את הכנסת. אם לא יעמוד בית המחוקקים על רגליו האחוריות ויתבע להשיב את מעמדו, שלא יתפלא אם יהפוך בתוך שנים לא רבות לעוד גוף פוליטי עקר, כשעוטי הגלימה הם שמכתיבים איזה חוק תקף ואיזה בטל.
במשך שנים הזניח הימין, במיוחד הליכוד, את הזירה הזו. אפשר להאשים את מפלגת השלטון ואת ראש הממשלה בכך, ובצדק. אולם דווקא בשנתיים האחרונות, שבהן חלה התעוררות והנושא הפך מרכזי, איבד הימין את היכולת לשלוט בעצמו ונאלץ להשתתף בשלטון עם אלה המעוניינים בשלטון העריצות של בית המשפט.
כעת המצב הפוליטי השתנה. לימין יש הזדמנות לאסוף את עצמו, עם כל חילוקי הדעות והבעיות האישיות, ולחבור לממשלה שתתאחד לטפל במשבר המשטרי החמור ביותר מאז קום המדינה. גם ימינה וגם תקווה חדשה הודיעו היום שיפעלו נגד סיפוח הסמכויות המסוכן של בג"ץ, אבל הודעות לחוד ומציאות לחוד.
כיצד אפשר לנקוט בפעולה כלשהי כאשר השותפים הפוליטיים הם יאיר לפיד, תמר זנדברג ומרב מיכאלי. על מי סער בדיוק עובד כשהוא טוען שיעשה סדר, כאשר עד לרגע זה הוא מסרב לנהל מו"מ על הקמתה של ממשלת ימין, היחידה שעשויה בעת הזאת לבלום את הקריסה שלפנינו, ומעדיף באופן ברור את אלה שמעודדים אותה ומייחלים לה. פעם אולי אפשר היה לדבר בשני קולות , לנסות להחזיק את החבל בשני קצותיו ולקוות שאף אחד לא ישים לב. הימים האלה חלפו. את הציבור שבע הקרבות, הבטחות ומערכות בחירות, כבר קשה הרבה יותר לבלף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו