חורה מאוד שעל אף שיש 65 חברי כנסת מהמחנה הלאומי, המחנה לא הציג שום מועמד מטעמו לנשיאות. המועמד המוביל, יו"ר הסוכנות היהודית ויו"ר מפלגת העבודה לשעבר, בוז'י הרצוג הוא איש שמאל מובהק. המועמדת השנייה, כלת פרס ישראל, מרים פרץ, אמנם דמות נערצת, אך מבחינה פוליטית היא קופסה שחורה. היעדר מועמד של המחנה הלאומי אינו מקרי ואינו סתם מעצבן.
לנשיא המדינה יש שלוש סמכויות עיקריות: ראשית, יש לו הסמכות להעניק חנינה. סמכות זאת הפכה לבעלת חשיבות גדולה מאוד בשנים האחרונות, נוכח הפוליטיזציה של המשטרה והפרקליטות.
אמנם אין לנשיא סמכות להורות למשטרה לפתוח בחקירות נגד פורעים ערבים בלוד ובעכו, אבל הוא כן יכול להעניק חנינה ליהודים שירו בפורעים בהגנה עצמית ומצאו את עצמם מואשמים בפשע חמור.
הסמכות השנייה של הנשיא היא לבחור למי להעניק את המנדט להרכבת הממשלה לאחר בחירות לכנסת. אמנם סמכות זאת אמורה להיות טקסית, אולם בשנים האחרונות נשיאים מינפו אותה כדי להפוך את עצמם לשחקנים פוליטיים משמעותיים. לנוכח המציאות שנוצרה, ברור מאליו שלזהות הפוליטית של נשיא המדינה יש השפעה רבה על זהות ראש הממשלה והרכב ממשלתו.
הסמכות השלישית של הנשיא היא השימוש בבמה הלאומית. כאזרח מספר אחת, לנשיא יש עמדת השפעה לאומית ובינלאומית. עמדת הנשיא תמיד היתה בעלת חשיבות, אולם לאחרונה, לנוכח השימוש הפוליטי שעשו בה הנשיאים ריבלין ופרס כדי לפגוע במחנה הלאומי, ברור שלמחנה זה יש אינטרס להיבחרות נשיא מטעמו שלא יפעל כך.
אז איך קרה שאין למחנה הלאומי - שהוא כולל רוב חברי הכנסת - אף מועמד מטעמו? ובכן, יש שני גורמים שהביאו למצב המתסכל. הגורם הראשון הוא היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.
כפי שנחשף כבר בשלב המוקדם של משפט רה"מ נתניהו בעדותו של מנכ"ל אתר "וואלה!" לשעבר, אילן ישועה, המעשים שבגינם הגיש מנדלבליט כתבי אישום נגד נתניהו הם מעשים תמימים, שהוגדרו כעבירות לצורך הגשת כתבי האישום. מעצם הגשתם, מנדלבליט נטרל את ראש הממשלה כגורם שמשפיע על זהות הנשיא, כמו גם על זהות בכירי הפרקליטות והמשטרה. הרי אם פרקליט המדינה הבא יהיה אמון על ניהול התביעה בתיקי נתניהו, הנשיא הבא עלול להידרש לסוגיית הענקת חנינה לראש הממשלה.
הסיבה השנייה שאין מועמד של המחנה הלאומי היא גדעון סער. ברור מעל לכל ספק שהדבר העיקרי שמניע את יו"ר תקווה חדשה הוא רצונו להדיח את נתניהו. כפועל יוצא מכך, על אף שלמחנה יש 65 חברי כנסת, שנאתו של סער לנתניהו חוסמת את האפשרות שחבריו יתאחדו סביב מועמד אחד.
יש שיגידו שפשוט אין לימין מועמד מתאים, אך לא כך הדבר. יש ויש. אך למה שאיש כזה או אחר יציג את עצמו כמועמד המחנה אם אין לו ביטחון שיזכה במספר הקולות הדרוש לנצח?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו