הלב הגדול של אילן גילאון התעלה על כל המחלוקות

את הלב החברתי הגדול של אילן גילאון ז"ל הכרתי מייד עם הגיעי לכנסת בשנת 2013. לא היה אפשר לפספס זאת.

במסדרונות הכנסת ידעו כולם - מי שרוצה לקדם הצעת חוק חברתית, בוודאי אם מדובר בחוק שבא להיטיב עם מעמדם של אנשים עם מוגבלויות - אילן הוא הכתובת הראשונה לכך. כבוד גדול היה לקבל את חתימתו על הצעות חוק שכאלה, והוא מצידו עשה זאת בחדווה רבה.

מחלוקות אידיאולוגיות רבות היו לחבריי ולי עם אילן ז"ל, היתה לו השקפת עולם שהוא האמין בה ונאבק בשבילה בכל הכוח. אבל לצד זאת, הוא מעולם לא שנא את מי שחשב אחרת ממנו.

כשעל הפרק עמד סיוע לחלשים, לבני אדם באשר הם, הפיל הלב הגדול של אילן ז"ל את כל המחיצות, המחנות והדעות. מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים - בכולם ראה שותף לקידום המטרות החברתיות. אלו היו בשבילו מעל הפוליטיקה. בני אדם לפני הכל.

לא פעם, כשהוא דיבר בלהט על זכויות החלשים, ניתן היה לראות לחלוחית של התרגשות מבצבצת מבין ריסי עיניו.

בכנסת הקודמת זכיתי להעביר בקריאה ראשונה חוק שעמלתי עליו יחד עימו בכנסות קודמות, שבא לשנות עיוות שהשתרש בלקסיקון הישראלי ולקבוע שאין לקרוא לאדם שמתמודד עם אתגר מגביל בתואר המעוות "נכה", אלא "אדם עם מוגבלות". אילן כבר לא כיהן כח"כ, אבל התקשר אלי ושמח עימי על קידום ההצעה.

בימים טרופים אלו, כשהמערכת הפוליטית איבדה רבים מבעלי עמוד השדרה האידיאולוגיים שלה, כשהארכיון מכה בכל יום בנבחרי ציבור שהפנו עורף לדרך שבשמה נבחרו, וכשזירת הכנסת הופכת לסופרמרקט של תחלופת דעות ומחנות - אני נזכר בערגה בדמותו של אילן, אדם שידע שליחות ציבורית מהי.