הוא היה יכול לעשות את זה יפה יותר, נכון יותר, צנוע יותר - אבל אחרי שכעסנו, צריך גם להודות ביושר: בנט קיבל את ההחלטה הנכונה. אחרי שהבין שהציבור מתעניין בהשוואות לנתניהו כבשלג דאשתקד, פרשיית וולט המיותרת הגיעה לסיומה הראוי. משפחת בנט רשאית להמשיך להזמין ככל העולה על רוחה, אך את החשבון היא תשלם בעצמה, ואולי בכל זאת יירשם פה תקדים קטן שיסמן את גבולות הגזרה גם לנבחרי ציבור אחרים.
זה נכון שהודעת ההתנצלות של בנט הייתה יכולה לכלול, למשל, התנצלות. "טעיתי ואני אדאג לתקן" היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח מ"אני ער לתחושה שנוצרה בציבור". כמה אירוני שדווקא כמה מילים פשוטות של הודאה בטעות היו נותנות לו הרבה יותר נקודות מהצהרה שדומה למי שעושה משהו לא יפה ואז אומר "אני מצטער אם נפגעת". אך בל נשכח שרק בשנתיים האחרונות, כשחלק מאזרחי ישראל חוו תקופות ארוכות וקשות מאוד בצל הקורונה, ראינו סוללה מייאשת של חברי כנסת, שרים, ראש ממשלה וגם נשיא אחד שצפצפו על התקנות, על חוקי הסגר ועל רגשות הציבור, וכולם נופפו בתירוצים שונים ומשונים מול הביקורת הציבורית.
גם בנט יכול היה להמשיך להתחפר ב"פעלתי על פי הנהלים" ו"נתניהו היה יותר גרוע" (אל חשש, את התירוץ הזה נמשיך לפגוש במגרשים אחרים), אבל נדמה שהביקורת שחטף הזכירה לראש הממשלה לא רק את נפלאות חופש הביטוי, אלא גם את נפתלי של לפני הבחירות: זה שהגיע לעבוד ורצה לעשות זאת בניקיון כפיים.
בכל מקום עבודה מהוגן נהוג לקיים, לאחר שמתגלה הפרה בוטה של הנהלים, רענון לכלל העובדים. מאחר שלא נפתלי בנט המציא את הקונספט של שימוש לא ראוי בכספי ציבור, אפשר בהחלט לנצל את סערת הוולט כדי להזכיר לכל מי שעוסקים בכסף ציבורי שמדי פעם, במקום להשתמש במילה הכללית "תקציב" - כדאי להגיד "הכסף שאזרחי ישראל עבדו בשבילו קשה מאוד והפקידו אותו בידינו כדי שנבנה כאן מדינה לתפארת, ונשפר את איכות החיים של כלל תושבי המדינה".
אולי התזכורת הקלילה הזו תעזור לנו להימנע מפרשיות מביכות נוספות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו