טהרלב היה ליבת השבטיות הארץ-ישראלית הישנה

מה שמאפיין את יורם טהרלב זה החיבור שהוא עושה בשיריו לקונקרטי, לרגש של התקופה שבה נכתבו הפזמונים, למקומות ספציפיים, לאנשים אמיתיים, וכל האסוציאציות הנלוות לצמד מילים פשוט כמו "השביל אל הבריכות".

הוא נולד וגדל בקיבוץ יגור. מרגישים את זה בכמה משיריו. זה מטען כבד, יגור. הקיבוץ הגדול שבכניסה הרחוקה לחיפה היה יחד עם עין חרוד מכה ומדינה של הקיבוץ המאוחד. על פי עדותו, השיר הראשון שלו שהולחן היה 'את ואני והרוח'. ב-1964. המלחין התגורר בקיבוץ בצד השני, המזרחי, של עמק יזרעאל, בית אלפא. זה היה נחום היימן. קשה להאמין באיזו מהירות נכנס השיר לרפרטואר של השירה בציבור במשקי הסביבה. עין חרוד, בית אלפא, גבע ויגור שולבו בשיר שקיבוצניקים מזהים: "ארבע אחרי הצהרים" של להקת הנח"ל, עם זעקת הקרב – "בשבת ניסע לסחנה!" מהפרק הקיבוצי שלו נשאר כמו אנדרטה, הר הכרמל, "ההר הירוק תמיד", החולש על יגור ושאר ישוביי הסביבה.

טהרלב שייך לקבוצת מחברי השירים מהקיבוצים שעצבה את הזמר העברי במשך שנות דור, יחד עם מתי כספי, שלום חנוך, מאיר אריאל, נתן יונתן, נחום היימן ועוד. שיריו הידועים והחזקים מבטאים את רוח התקופה של המערכה המתמשכת בין מלחמת ששת הימים ועד סוף שנות ה-70. זה נשמע מאוד יומרני לקחת את הקרב הידוע ביותר ממלחמת ששת הימים, העקוב כל כך מדם, לשלב בו את עדויות הלוחמים ולהוציא ממנו פזמון ארוך, קצבי, מצמית, המלווה בפס הקול הסוחף של יאיר רוזנבלום. "גבעת התחמושת" הוא סרט מלחמה שנמשך דקות ארוכות, וגם מי ששונא את "המלחמה" ואת השיר לא יוכל להכחיש שזהו סיפור חיינו באותן שנים, ואולי לא רק באותן שנים.

יחד עם "גבעת התחמושת", השיר הידוע ביותר שלו הוא "הבלדה על יואל מוישה סלומון". אנשים בגיל מסוים פשוט מכירים אנשים בגיל מסוים שנלחמו על גבעת התחמושת, או אנשים שהם צאצאים של יואל מוישה ושל זרח ברנט. בכך, טהרלב מחובר ממש לליבת הכור של השבטיות הארץ-ישראלית הישנה. אצל טהרלב, כפי שמעיד השם שלו וההופעה החסידית שלו, יש איזה חיבור בין היהודי הכמעט גלותי לבין הצבר, הילידי. כך בכל אופן חשב אליהו הכהן, כהן הזמר העברי. שיריו הזכורים ביותר הם שירי כאב וגעגועים למישהו שהלך ולא שב, כמו "השביל אל הבריכות", "אם תשוב" ו"היה לי חבר היה לי אח". טהרלב הוא פחות מיתולוגי מנעמי שמר או חיים חפר, אבל שיריו ידועים יותר ממנו, הם ילכו בלעדיו.