הסטודנטיות בבאר-שבע מוחות: לא מטפלים בהטרדות המיניות בעיר

הלימודים באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע הושבתו היום (ראשון) למשך שעה אקדמית בשל מחאה להשבת תחושת הביטחון האישי בעיר.זאת לאור העלייה במקרים של הטרדות המיניות של צעירות באזור, במיוחד בשכונות הוותיקות סביב האוניברסיטה - שמכונות ב', ג' ו-ד'.

הבוקר נאמר במחאה: "תחושת הביטחון האישי במרחב הציבורי היא הבסיס לשגרת חיים שמגיעה לנו, ללא שום סממן מבדיל בינינו. אנו נדרוש שליטה מחודשת על הגוף הפרטי שלנו, המרחב הציבורי והגבולות ביניהם.מגיע לנו לחוש ביטחון ברחובות העיר והמדינה שלנו, המאבק הוא של כולנו ולא כנגד מין, מגדר או אוכלוסייה מסוימת.

במכתב אותו שיגרו למקבלי ההחלטות, נכתב: "ברגע שמישהו פוגע במרחב הציבורי, הוא הופך מסוכן עבור כולנו. לא צריך להיפגע כדי להצטרף, וזוהי העבודה של רשויות החוק. לנו כחברה נדרש להרחיב את הראייה והקבלה לכל סוגי האוכלוסיות. אנו עובדים על הצבת באר שבע כחלוצה, בנושא של שינוי מציאות הטרדות הרחוב ותחושת הביטחון בעיר".

וטן מאדי, 19, ערבייה מוסלמית וסטודנטית שנה ב' לבלשנות, פוליטיקה וממשל, סיפרה ל"ישראל היום": "חזרתי פעם הביתה ובחור ליווה אותי עם האוטו שלו, נסע אחריי לאט. החלטתי להיכנס לבניין אחר כדי שלא יידע איפה אני גרה. חיכיתי שם עד שהוא נסע ויצאתי. בדרך-כלל קוראים לי ברחוב ועושים קולות – חוויתי הרבה מקרים כאלו".

ניצן סיני, 25, סטודנטית שנה ב' לפסיכולוגיה וניהול, סיפרה כי המקרה שלה הפך ויראלי במיוחד: "אני מתאמנת כמעט כל יום ב'פארק הסופרים' במתקנים. פעם אחת, כמו בכל יום, הלכתי עם ידידים שלי - ובאמצע האימון מישהו תפס לי את הידיים מאחורה והתחיל לגרור אותי. הוא קרא לאנוס אותי, גרר אותי בדשא ממש מול כולם. הם לא הבינו כל-כך את הסיטואציה, לקח להם זמן להגיב.

"בזמן הזה הוא המשיך בקריאות, ואני ניסיתי להשתחרר ממנו. הידידים שלי הורידו אותו ממני והפרידו. הייתי נורא נסערת, הוא גם ניסה לתקוף עוד בנות בפארק. הבנים שם רצו ותפסו אותו. התקשרתי למשטרה, והמוקדנית אמרה לי שהם בדרך. אחרי שהתעקשתי וחפרתי היא ניתקה לי את הטלפון, והם הגיעו תוך 20 דקות. עצרו אותו והגשתי תלונה.

"חזרתי להתאמן שם אחרי כמה ימים - ואני רואה אותו שוב שם, באותו מקום בדיוק. אני לא הצלחתי להבין איך דבר כזה קורה. כנראה שיש לו משהו נפשי. הם שחררו אותו - ואני לא מבינה למה לא מטפלים בו או עוצרים אותו. באופן ככלי, התחושה פה בעיר היא שאין הרתעה ואין הגנה. יש לי המון חברות סטודנטיות והן גם לא מרגישות מוגנות. הפקירו את הבנות בבאר שבע לגורלן".

בין המארגנות של המחאה, עמודת נטע קריגר, 26, סטודנטית שנה ג' לעבודה סוציאלית ורכזת שוויון מגדרי והטרדות מיניות באגודה הסטודנטיאלית בן-גוריון. "אני תל אביבית במקור, הטרדות זה לא משהו שזר לי - זה קורה בכל הארץ. בסמסטר א' בשנה א' חזרתי הביתה בערב בשכונה ב'. עברו ליידי נערים על אופניים חשמליים, צעירים, בערך בני 15-14. הם הפליקו לי בתחת וצחקו.

"אני פשוט זוכרת את תחושת חוסר האונים, ושאין אף אחד מסביבי. הרגשתי פגועה. לחייג 100 בכלל לא עבר לי בראש - ידעתי שכבר לא יתפסו אותם.

"יש הבדל בין הטרדה, תקיפה או אונס", הוסיפה. "אני יכולה לומר שכל אחת מהחברות שלי פה בבאר שבע חוותה משהו כזה. בשנתיים שלי בתפקיד יש עלייה בכמות השיתופים. הנושא הזה עולה לכותרות וזה נותן הרבה מאוד אומץ לבנות לבוא, לדבר ולחשוף את הסיפור האישי שלהן, תוך ידיעה שהן לא לבד ויש להן למי לפנות".

מאגודת הסטודנטים נשלח דף דרישות בטווח המיידי וגם העתידי, כמו שיפור כל הנוגע להגשת תלונות במשטרה ואופי הטיפול בהן, בקשות להאיר את סמטאות העיר בשכונות הצמודות לאוניברסיטה, והקצאות תקציבים לכל הנוגעים בדבר.