שחרור החטופים בשבילי - שמחה מהולה בעצב

כולנו שמחנו על בשורת החילוץ המופלא. כוחות צה''ל חילצו בגבורה ארבעה חטופים במבצע הירואי שלפי מה שאומרים זה היה מבצע מהסרטים.
בהזדמנות זו אני שולח תנחומים למשפחתו של ארנון זמורה, קצין הימ"מ שנפל במהלך מבצע החילוץ.

אך בשבילי, השמחה הזו הייתה מהולה בעצב, בדיוק כמו באותו יום בסוף אוקטובר, שבו אמי חזרה מהשבי ואבי, שנחטף עמה, לא חזר.

אבי הצליח לשרוד כמה חודשים אל מול כל הסיכויים. בחודש דצמבר קיבלנו את אות החיים האחרון ממנו כאשר הופיע בסרטון חמאס. מאז לא נודע לנו כלום עד שקיבלנו את הבשורה המרה שנרצח.

למרות המבצע המרשים, צריך לזכור שהזמן של החטופים אוזל, ושל אבא שלי למשל באמת אזל. כל יום שעובר החטופים נמקים בשבי, בתת תנאים במנהרות מתחת לפני האדמה. ישראל חייבת לחתום על עסקה לפני שיהיה מאוחר מדי, ואסור לוותר על אף הזדמנות להצלת חיים. רוב הציבור בעד המתווה שהוצג בתקשורת, וזה הזמן לקחת החלטה אמיצה שהעם עומד מאחוריה.

עסקה היא הדרך להביא בזמן קצר כמה שיותר חטופים ולהחזיר את כולם, את החיים לשיקום והנרצחים והחללים לקבורה.