מנחם מזרחי, בן ה-21, עלה לבד ממקסיקו לישראל. הוא חלם להתגייס להנדסה קרבית והצליח להגשים את חלומו. לפני כמה ימים נכנס לראשונה לעזה. שוחחנו איתו רגע לפני הכניסה, שלה חיכה בהתרגשות. "ישראל היום" ו"סופר המושבה ירושלים" מחבקים את החיילים הבודדים.
"תמיד רציתי להתגייס להנדסה קרבית. הציעו לי כמה אופציות, אבל שירות בהנדסה קרבית נראה לי הכי משמעותי עבורי. התחברתי לנושא, וזה התגבר עוד יותר במהלך המלחמה. אני מחכה לעשות את מה שלמדתי", הוא אומר.
גדוד 603 של הנדסה קרבית, שבו הוא משרת, מתמחה בהורדת מבנים, גם ממולכדים, בביטחון צירים וכדומה. ההורים, הוא מספר, קצת דאגו בהתחלה כשהבינו שהבן שלהם עומד להיכנס לעזה. "אבל הם מבינים שאנחנו יודעים לעשות את העבודה ולאט-לאט הם נרגעו".
הוא גדל במקסיקו, במשפחה חרדית, הרביעי מתוך שבעה ילדים. בנערותו ביקר בישראל, טייל בה, אז התגבשה בו ההחלטה לעשות עלייה. ההחלטה להתגייס לצה"ל התקבלה כשהחל לחזור בשאלה. "אחרי שכל מה שהכרתי השתנה, התחלתי לחפש משמעות נוספת לחיים שלי, ורציתי לעשות משהו שהוא יותר גדול ממני וממה שהכרתי, גם מבחינה אישית וגם מוסרית. השירות הקרבי, השליחות והמשמעות של להיות חייל בישראל, כל אלה דיברו אלי. הבנתי גם ששירות צבאי יהיה כרטיס כניסה לחברה הישראלית".
על הבית במקסיקו הוא מספר כי היה בית ציוני, שאהב את המדינה והצבא ותמך בהם, "אבל זה היה רחוק מאיתנו. אהבנו את הצבא ואת החיילים, אבל הגישה היתה שאנחנו גרים במדינה אחרת ואין לנו את המחויבות להתגייס".
לא היה קל להוריו כשהחליט לעשות את הצעד. "עם היציאה בשאלה וההחלטה להתגייס, הם לא הבינו מה קורה איתי. לקח להם זמן לקבל את זה, אבל עבדנו על זה והצלחנו להישאר בקשר", הוא מספר. לפני כשנה הגיע לישראל כחלק מתוכנית מסע של הסוכנות היהודית, למד בישיבה כחצי שנה, ועבר להתגורר בלוד עם שותפים, חיילים בודדים כמוהו, שמלווים על ידי העמותה לחיילים בודדים על שם מייקל לוין.
הקליטה בישראל, הוא אומר, מתקדמת. "הקהילה בלוד קיבלה אותנו, לכל אחד יש משפחה מאמצת ומזמינים אותנו לשבתות ולחגים. הייתי רוצה להתערות יותר בחברה הישראלית. הייתי רוצה שתהיה יותר מודעות לנושא, ושהחברה הישראלית תירתם לעזור יותר לעולים חדשים, לגרום להם להרגיש טוב. שיבינו שהכל כל כך חדש ומפחיד, ושכל עזרה חשובה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו