"יאללה, בוא נעשה על האש": השיחה בין לואיס ופרננדו לאחר השחרור משבי חמאס

הרגעים שלפני ואחרי הדרמה הגדולה: עידן בז'רנו, חתנו של לואיס הר ששוחרר עם פרננדו מרמן מרפיח לפנות בוקר (בין ראשון לשני), תיאר את השיחה בין שני החטופים כשהגיעו לישראל.

"פרנדדו ולואיס הם ארגנטינים, הם ישר התחילו לדבר ביניהם על האש שהם הולכים לעשות, הם אוהבים בשר, פררננדו מאד אוהב להכין על האש, אז הוא אמר לללואיס 'יאללה יש לנו זמן, בוא נתכנן את העל האש שלנו'. כל אחד חוזר למקורות שלו בסופו של דבר כנראה שהם קרניבורים טובים כמו ארגנטינאים מלידה". את הדברים אמר בהצהרה בפתח בית החולים שיבא.

"בשלוש ורבע קיבלנו שיחת טלפון מקצין הקשר שאמר לנו 'פרננדו ולואיס בידינו, תגיעו לתל השומר'. הופתענו מאד לקבל את הטלפון הזה על הפעולה וכשהבנו שמדובר בצה"ל, בשילוב הכוחות והמודיעין הנקודתי, אני מוריד את הכובע בפני צה"ל וזרועות הביטחון

"המפגש הראשון היה מאוד אמוציונאלי", סיפר בז'רנו. "לואיס שכב במיטה, ניסה להתיישב, ראינו שקשה לו ושהוא מאוד מתרגש. הצליח לשאול לשלומנו לפני ששאלנו לשלומו. הבנו שהוא איתנו.
בהמשך פגשנו את פרננדו עם חיבוק חזק והרבה דמעות.

"אנחנו לא יודעים איפה הם היו. אנחנו יודעים מקלרה שהם היו בבית פרטי כשהם נפרדו ומקווים ששם הם נשארו. לא הייתה תקשורת. לא היה הרבה מזון. הפ הצטמקו. מאוד רזים, לא מגולחים ולא מסופרים. לא היה שם קל".

בז'רנו הוסיף: "הוא הגיע משנת לילה. אחד החיילים נתן לו את הנעליים שלו לחילוץ. לואיס בן 71, בשוטף הוא על רשימת תרופות ארוכה, לחץ דם, כולסטרול, מכשיר שמיעה ומשקפיים. בבוקר 7.10 מהר מאוד נכנסו לממ"ד.כל הזמן הזה היה ללא מכשיר שמיעה, משקפיים ותרופות. הוא רזה מעט, עייף, עצוב ושמח. חיוור קצת. עם חבורות שאנחנו לא יודעים מה מקורן. דבר ראשון הוא דאג לשלומנו, התעניין יותר בנו. איך אנחנו ארבעת הילדים ועשרת הנכדים".

גפן סיגל אילן, אחייניתו של פרננדו מרמן, תיארה את התחושות: "אנחנו מאוד שמחים שהם חזרו אלינו, אך יש רגשות מעורבים עם החיילים שנהרגו הלילה. הם מרגישים טוב, מדברים לעניין ומחייכים. אנחנו מאוד שמחים שיכולים לחבק אותם ומבקשים לא לחדול ממאמץ להחזיר את כל החטופים.

"התרגשתי לחבק אל דוד שלי. הם חיוורים ורזים, לא ראו אור יום 4 חודשים. דוד שלי ב-6 באוקטובר נתן תלת אופן לבתי בת השנתיים, והוא התעניין אם היא נוסעת עליהם. הם איתנו".

על המפגש סיפרה: "בכינו וצחקנו והתרגשנו. חיבקתי את דוד שלי ואמרתי לו 'אני שמחה שאתה פה' ובדקתי שהוא מוחשי. התנאים שם הם לא אנושיים. הם אמרו שכל דקה שם הם היו בסכנת חיים וזה חייב להסתיים. תודה לחיילים ולכל מי שעשה הכל כדי שהם יחזרו".