"מחכים שנגיע כל יום": מתנדבות נרתמו למען ילדי החינוך המיוחד שפונו מבתיהם

מתנדבות השירות הלאומי־אזרחי התגייסו במהלך מלחמת חרבות ברזל לטובת ילדי החינוך המיוחד של המפונים מיישובי העוטף ומיישובי הצפון שפונו לאזור ים המלח, לאילת ולתל אביב.

היוזמה של המתנדבות החלה לאחר שמתחילת המלחמה הפעילויות במקומות שאליהם פונו הילדים עם משפחותיהם לא היו נגישות ומותאמות לבעלי צרכים מיוחדים. הן זיהו את הבעיה, הרימו את הכפפה ונרתמו לטובת הילדים. כל יום מתחיל בפעילות חינוכית שבה המתנדבות מעבירות שיעורים על ההיסטוריה של ים המלח והמדבר או על בעלי החיים באזור, כאשר בכל יום מתקיימת פעילות שונה עבור הילדים.

אחת מהמתנדבות היא טל יפרח מעמותת שלומית, ביום־יום מדריכת טיולים לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. הטיולים נערכים תחת עמותת לוטם, העוסקת בהדרכת טיולים ובפעילויות בטבע לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ולאנשים עם נכויות פיזיות, חושיות ועוד.

טל מספרת שהיא וחברותיה, מתנדבות השירות הלאומי־אזרחי, נמצאות החל מתחילת המלחמה ב־7 באוקטובר במלונות המפונים באילת, בים המלח ובתל אביב. הן נמצאות שם 24/7 ומספקות רגעי נחת להורים ולמידה עבור הילדים.

"אנחנו באות לתת מענה לבני הנוער עם הצרכים המיוחדים שעברו את הנורא מכל", היא אומרת. "לפני שהגענו למלונות, הילדים היו עצובים והסתגרו בחדרים במשך היום, אבל מאז שנכנסנו לחייהם הם רק מחכים שנגיע.

"בכך אנחנו נותנות שגרה ויציבות למשפחות ולילדים, שאני ממש מרגישה כמו אחות גדולה בשבילם. הם יודעים שאני פה כדי לסייע להם בכל דבר. גם ההורים מאוד שמחים שאנחנו באות. הם מודים לנו על כך שהילדים מתנתקים לכמה שעות מהמצב ועוברים פעילויות חינוכיות מעשירות שמעלות להם חיוך קטן על הפנים".

עבור ההורים מדובר כמובן בהקלה משמעותית, והם מספרים שהתמיכה מצד מתנדבות השירות הלאומי־אזרחי היא ברכה גדולה שאינה מובנת מאליה.

לדברי מנכ"ל רשות השירות הלאומי־אזרחי, ראובן פינסקי, "מתנדבות השירות הלאומי־אזרחי קמו מתוך השבר הלאומי הנורא, שחלקן חוות גם באופן אישי, ושמו לנגד עיניהן את טובת המדינה. הן עושות זאת מתוך תחושת שליחות והבנת תפקידן וחשיבותן לחוסן החברתי והלאומי של מדינת ישראל".