הכנת התחדשות העוטף נדרשת כבר כעת

ישראל ניצבת מאז 7 באוקטובר בפני מציאות שלא הכירה. לראשונה מאז 1948, האויב האסלאמי הרדיקלי מצליח לחדור דרך הגבול ליישובים אזרחיים בתוך שטח המדינה, ובכך לערער את הביטחון של רוב אזרחי ישראל.

ההתשה שהחל חיזבאללה לנהל במקביל לאורך גבול הצפון, והאפשרות שתיפתח שם חזית שנייה למול ארגון המצויד בעשרות אלפי טילים, לא מוסיפה לבנייה מחודשת של תחושת הביטחון של רוב אזרחי ישראל.

בתוך כך מתגלים תושבי העוטף בגדולתם. הן בכל הנוגע לאומץ הלב האישי שגילו במהלך הלחימה, והן בלכידות הקהילתית ובחתירה לשוב לאדמתם.

לצד זאת גם בולט גל ההתנדבות המדהים של ארגונים אזרחיים פרטיים, כמו גם של ארגוני המחאה לשעבר, הפועלים בכל מאודם לענות על פערים רבים בחיי התושבים שפונו מיישוביהם.

ולעומת זאת, מי שכמעט לא נכחו בשבוע הראשון שלאחר השבת השחורה היו נציגי משרדי הממשלה. הציפייה שאלו יתייצבו מול ראשי הקהילות וילמדו את צרכיו של כל יישוב ויישוב ושל האזור כולו לא התגשמה כלל ועיקר.

ברמה הלאומית, האיום בהידרדרות ללחימה דו־חזיתית הוא שריר וקיים, ואין להקל בו ראש. ככל שישראל יכולה - עליה להתמקד בחזית עזה ולהימנע מפתיחת חזית נוספת בו בזמן. זאת, אף שבמגעים עם צה"ל בימים האחרונים נראה שהוא הולך ומתכנס לרוח הגייסות הנכונה.

אם ישראל תיאלץ להילחם בחזית אחת ואם בשתיים - ברור כי שיקום יישובי קו העימות הוא האתגר של היום שאחרי.

התגייסות ישראלים מכל קצות הקשת להתנדבות בכל דרך אפשרית היא מעודדת, אך היעדרותה הבולטת של ממשלת ישראל מדאיגה ביותר. אין הכוונה לשרים ולח"כים - אלו בכלל לא נראו בעין בימים שאחרי הלחימה - אלא דווקא לפקידי המדינה הבכירים, שאותם התושבים המפונים מצפים לראות ולשמוע מאז שפונו.

הכנת ההתחדשות בעוטף ומימושה לכשהתנאים הביטחוניים יאפשרו אינה חשובה רק בהיבט האזרחי, יש לה חשיבות משמעותית גם בהיבט הביטחוני־אסטרטגי. על אויבינו לדעת שפינוי היישובים הוא זמני, וכי ישראל וממשלתה מתכוונות להעניק לפרויקט התחדשות החבל עדיפות לאומית, הן אזרחית והן ביטחונית. זהו אחד מהצעדים המרכזיים הנדרשים על מנת להחזיר מחדש את ההרתעה הישראלית, ואת העיקרון הציוני הישן והטוב של היאחזות בקרקע.