ומה עם "בין אדם לחברו"? הפעם קשה לסנגר על תומכי ההפרדה המגדרית

כיאה לבגרות בגמרא, השאלה היתה מתוחכמת ומתחכמת:מה חמור יותר, לחלל יום שבת או יום הכיפורים? מטרתה היתה להכשיל את מי שענו מייד - יום הכיפורים! אל המתפלפלים ידעו לומר שהעונש בתורה על חילול שבת (סקילה) חמור יותר מהעונש על חילול יום הכיפורים (כרת, כלומר חרם ומוות מידי שמיים), ולכן חילול יום השבת - הוא החמור יותר.

חשבתי על הפלפול כשהגיעו המראות מכיכר דיזנגוף. מצד אחד שומרי תורה ומצוות המוכנים להיהרג ובל יעברו את הקו המבדיל בין יהדות לעבודה זרה. ומהצד השני אנשי האצבע בעין, המזלזלים בחוק, שתפילת כל נדרי איפשרה להם, לשיטתם, להתפלל כעבריינים בחוצות העיר בין שני צדי המחיצה.
איש לא הפריע לאנשי הראש היהודי להתפלל בכיכרות תל אביב וברחובות העיר החילונית. זה נעשה בשנתיים האחרונות, ובהצלחה רבה, ללא הפרעה מצד הקהל החילוני. אבל באקלים המקוטב הנוכחי כל שגרה היא עילה למלחמה.

לכן, אין זה מקרה שגם לאחר פסיקת השופטים אנשי הראש היהודי ניסו להוסיף גדרות הפרדה, בניגוד מודע לפסיקה. הרבה צדיקי מקלדת גילגלו עיניים לשמיים ושאלו איך יכול להיות שבארץ ישראל בג״ץ לא מרשה ליהודים להתפלל? אל תאמינו לבוטים של הפוזיציה, זה ממש לא המקרה הנוכחי.

כמי שגדל באוהלה של תורה, תדירות אני ניצב לימינם של אנשי הדת, שרובם אנשי אמונה ומכוונים לעשיית הטוב. הפעם, אינני יכול לסנגר על אנשי "הראש היהודי". בערב יום הכיפורים האחרון הוא הוצבה מחיצת הפרדה אחת יותר מדי. המשנה במסכת יומא קובעת כי ״עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו". נראה שלא שיננו זאת בכיכר דיזנגוף בתפילת כל נדרי.

הדווקנות של אנשי הראש היהודי – היא זו שייסדה דה פקטו את מדינת החילונים. ״התינוק (החילוני) שנשבה״ השתחרר מסובלנותו. כיהודי מסורתי, אני מאין שאיש באמונתו יחיה, ולא עלי המלאכה לקבוע מה היהדות הנכונה לאחרים. אך כך גם אנשי הראש היהודי - לא הם שיקבעו לכולנו מהי יהדות וכיצד יש לקיים אותה. בתום כל ההתפתלויות וההתפלפלות ההלכתיות, רצונם היה לכפות את החזון שלהם על החילוניות הישראלית.

ההתנגשות הזו - היא זו שגרמה לחילול שם השם ברבים, בחוצות העיר, ולחילול יום הכיפורים ההמוני ביותר שנראה בישראל מאז מלחמת יום הכיפורים.