מאה שנות חיים: אליעזר בן עמי היה לוחם שתמיד חשב מחוץ לקופסה

לוחם הלח"י, אליעזר בן עמי, הלך אתמול לעולמו והוא כמעט בן 100. הוא הותיר שני בנים ובת, שבעה נכדים ונינים רבים. לבן עמי היה מוח יוצא דופן שלא חדל להמציא מחוץ לקופסה. באצ"ל ולאחר מכן בלח"י, שירת במסגרת המחלקה הטכנית, עסק בפיתוח אמצעי לחימה ותכנון בריחות של חברי המחתרת ופיתח את מסכת האב"כ והברדס.

בן עמי התפרסם כמי שהכין שני רימוני נפץ, שאיתם התפוצצו שני הנידונים למוות, מאיר פיינשטין ומשה ברזני, בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים. את הרימונים ייצר בעצמו מחומר נפץ ופיסות מתכת והחביא אותם בתוך תפוזים שהוכנסו לתאם של השניים לפני הוצאתם להורג.

פיינשטיין וברזני תכננו להשליך רימון אחד על התליין והשומרים הבריטים במעמד ההוצאה להורג, ולהתאבד עם השני כשהוא אחוז בחיבוק צמוד לליבותיהם. את ההשראה למעשיהם קיבלו השניים מהשופט שמשון, שבמותו קבע את הרעיון "תמות נפשי עם פלישתים". תכניתם לא יצאה אל הפועל בסופו של דבר, משום שרב הכלא התעקש להיות נוכח בתליה והם לא רצו לפגוע בו, לכן התאבדו לפני מעמד ההוצאה להורג. על כותלי חדר הנידונים למוות נותרו רסיסי הרימון המאולתר.

מהמחתרות לצה"ל

בן עמי נתפס ע"י הבריטים ב 1943 ונידון לשש שנות מאסר ונכלא בבית הכלא המרכזי. הוא ישב בחדר 18 עם שאר אנשי הלח"י, שם פגש את סבי, ד"ר ישראל (שייב) אלדד, לאחר שזה הועבר מחדר החולים לתא כשהוא מגובס מכף רגל ועד ראש, כי נפצע שניסה להימלט משוטרי המנדט. את הרימונים הרכיב בתא זה, ושם גם תכנן וחפר מנהרה דרכה ברחו כעבור מספר שנים לוחמי המחתרת.

לאחר הקמת מדינת ישראל ופירוק המחתרות, שירת בן עמי בצה"ל כקצין חימוש והנדסה קרבית. גם בשירותו זה עסק בפיתוח אמל"ח והיה ראש ענף אב"כ. היחידה המיוחדת שבה שירת הפכה ברבות הימים ליחידת יפתח, ומפקדה היה דוד לסקוב האגדי. אליעזר היה שותף בה לפיתוחים רבים שחלקם פורסמו וחלקם שטרם פורסמו עד היום. הוא השתחרר בדרגת סגן אלוף. כמו רבים מחבריו למחתרת, גם הוא לא הצליח לשבור את תקרת הזכוכית של "הפורשים", קרי חברי אצ"ל ולח"י, ולא קודם מעבר לדרגה זו. בעת ההיא היה ידוע שחברי לח"י, שמספרם האישי החל בספרות 86, סומנו וקידומם נעצר.

הכרתי את אליעזר מאז שהייתי ילדה קטנה. הכרתי את החיבוק החזק שלו, החיוך והקריצה. אליעזר היה חלק מהמשפחה: זו הביולוגית וזו הלוחמת אליה נולדתי. כשהוא וסבי ישבו בתא 18 בכלא המרכזי במגרש הרוסים בירושלים, כתב אליעזר מפיו שיר שתיאר את חווית המאסר. לפני כמה שנים, אליעזר ואני שרנו יחד את השיר הזה במופע שהתקיים בחצר בית הכלא.