עצוב לראות כיצד המוחים נסחפים אחרי מנהיגים חסרי אחריות

"שום תיאוריה של מרי אזרחי אין בה כדי להצדיק את עצירת המדינה או את שיתוק המנגנונים האחראים לאכיפת החוק. שום טיעון מוסרי אין בו כדי להצדיק שריפת צמיגים בכבישים, המסכנת קשות את חיי הנוסעים על הכביש. שום טיעון פילוסופי לא יוכל להצדיק עיכובה של יולדת הצריכה לבית חולים, או את עיכובו של רכב כיבוי אש בדרכו לשריפה. שום טיעון משפטי בדבר 'מרי אזרחי' אינו מאפשר התנהגות אלימה, הפוגעת קשות בחיי בני אדם".

רק עניין של זמן

את המילים היפות והחשובות הללו כתב נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, תכף אפרט באיזה הקשר כתב אותם. אני מביאה אותן כאן היום אחרי שאתמול מפגינה כמעט קיפחה את חייה, כשירדה אל הכביש שבו דהרו מכוניות. אחרי שמי שנשבעו את שבועת הרופאים החליטו להפר אותה, תוך פגיעה בחולים, בשם שביתה פוליטית. אחרי שבשבוע שעבר ילד בן 10 עוכב עם התקף אלרגי מסכן חיים במשך 50 דקות, מפני שמפגינים חסמו את הדרך לניידת הטיפול הנמרץ. אחרי שבשבוע שעבר אמבולנס הגיע אל צעיר שנפצע בתאונה באיחור של 20 דקות. הכתובת על הקיר. זה רק עניין של זמן עד שהמחאה - שיצאה מכלל שליטה - תגבה חיי אדם. זה הרגע שבו מובילי ההפגנות צריכים לגלות אחריות ולרסן את אופי ההפגנות, רגע לפני התהום, רגע לפני מלחמת אחים.

לנהל את המחלוקת בציבור בסובלנות ובהבנה

"קיימת מחלוקת קשה בציבור הישראלי", המשיך וכתב אהרן ברק. "מחלוקת זו יש לנהל בסובלנות ובהבנה. יש לאפשר חופש ביטוי לכל דעה ולכל עמדה. ראוי להן למחלוקות הציבוריות שייבחנו בשוק הרעיונות. כך בתקופות של רגיעה, כך בתקופות של מתח ומחלוקת. עם זאת, את המחלוקת הציבורית יש לקיים במסגרת הכלים הקיימים (...) רטוריקה של דמוקרטיה וזכויות אדם בפיהם, אך פעולות של אנרכיה ופגיעה בזכויות אדם במעשיהם. לכך שום מדינה דמוקרטית אינה צריכה להסכים (...). כך בכל מדינה דמוקרטית, כך בוודאי במדינת ישראל. אנו דמוקרטיה צעירה. שורשינו הדמוקרטיים אינם עמוקים. על כל אחד לעשות כל שביכולתו ובכוחו לשמור על הדמוקרטיה שלנו. אם לא נשמור עליה, היא לא תשמור עלינו".

ניסוי כלים

ברק מסביר, "שמירת הדמוקרטיה מחייבת שמירה על חופש הביטוי. שמירה על חופש הביטוי מחייבת שמירה על הדמוקרטיה. השימוש ברטוריקה של דמוקרטיה וזכויות אדם כבסיס לפעילות הפוגעת בדמוקרטיה ובזכויות האדם הוא מרשם בדוק להרס הדמוקרטיה מתוכה־היא. אמת, הדמוקרטיה מכירה בזכות הביטוי וההפגנה של כל אדם בה; היא תעשה הכל כדי לכבד זכות זו, אך דמוקרטיה לא תאפשר שימוש בזכויות שהיא מעניקה כדי להביא להרס עצמי. דמוקרטיה צריכה להיות סובלנית גם לחסרי הסובלנות, אך דמוקרטיה אינה צריכה לאפשר בסובלנותה את עצם חיסולה".

את הדברים כתב ברק בהחלטת בג"ץ בשנת 2005. חלפו מאז כמעט 20 שנה, אבל נראה כי הדברים נותרו יפים, חשובים ותקפים גם כיום. הסכימו עם ברק השופטים חשין, ריבלין, פרוקצ'יה וארבל, ושלחו פה אחד למעצר עד תום ההליכים את שי מלכה ואריאל ונגרובר. במה נחשדו השניים? בכך שארגנו חסימות כבישים, עודדו סרבנות וקראו למרי אזרחי כדי להיאבק בתוכנית ההתנתקות. השניים רק עשו "ניסוי כלים" וחסמו פעם אחת כבישים, וכבר מצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח. מוזר שלא ראינו עד כה מעצרים עד תום ההליכים למארגני חסימות כבישים.

לא ויכוח ישראלי בלבד

"הדמוקרטיה שלנו היא דמוקרטיה מתגוננת", נימק ברק את ההחלטה, "היא מגינה על עצמה מפני אויביה מבחוץ. עליה להגן על עצמה מפני המתמרדים נגדה מבפנים. חובה זו מוטלת על כולנו: על כל רשויות השלטון, על כל המפלגות והגופים, על כל השופטים".

יבואו ויטענו המפגינים כי הם נאבקים כדי לשמור על הדמוקרטיה. אני מאמינה להם שהם חשים כך. כך חשו גם המוחים בהתנתקות. אותם הרי הממשלה דרסה ממש, לא היה זה רק חשש ממדרון חלקלק. אבל על הדמוקרטיה אי אפשר להגן באלימות, זה פשוט אוקסימורון, כמו שהסבירו השופטים הנכבדים. זהו המסלול הישיר לאנרכיה ולמלחמת אחים.

כמה עצוב לראות כיצד המוחים, רבים מהם עם כוונות טובות ואהבה למדינה, נסחפים אחרי מנהיגים חסרי אחריות שלקחו אותם בשבי תודעתי, שמוכרים להם פחדים ודמיונות שווא. עילת הסבירות או שיטת בחירת השופטים או פסקת ההתגברות או תפקידו של היועץ המשפטי הם כולם סוגיות חשובות בתוך סל של ערכים דמוקרטיים. אלו שאלות שמעסיקות מדינות רבות בעולם, ולכל ההצעות הנוכחיות להסדרת היחסים בין שלוש הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - יש דוגמאות ממדינות דמוקרטיות אחרות. כך או כך, את המחלוקות צריך להכריע בדרך דמוקרטית, בדיון ציבורי, בקלפי, בכנסת. לא סביר לשרוף את המדינה בגלל ויכוח על עילת הסבירות.