הרבה אנשים שאלו את עצמם אתמול, לאחר שראו את הסרטון שבו מפגינות ריססו את המילה "בושה" על קיר בית הדין הרבני בתל אביב, מה היתה הסיבה לכך. הרי מדובר בהפגנה נגד עילת הסבירות - מה הקשר לבתי הדין?
כדי להבין כיצד בתי הדין הרבניים נכנסים לתוך המהומה, יש להבין מה מתרחש מאחורי הקלעים של המחאה. בעוד המחאה המרכזית עוסקת בהליכי החקיקה, רבים סוברים שיש להסתכל על התמונה הגדולה.
ונדליזם: מפגינה מרססת את קירות בית הדין הרבני בתל אביב // קרדיט: חדשות ישראל היום
בעשרות השנים האחרונות יש לא מעט מאבקים סביב נושא הדת והמדינה. יש גורמים בולטים בתוך המחאה, שסוברים שיש להסיט אותה מנושא החקיקה לכיוון הרחב יותר, לנושא הדתי.
לנצל הזדמנות למחאה נגד הדת
יש מי שסוברים שיש לנצל את ההזדמנות שהגיעה לפתחם כדי לשנות את אופי המדינה. אמנם, הם אומרים, המערכה המרכזית היא החלק הדמוקרטי בצמד המילים הידוע "יהודית ודמוקרטית", אך לצידם לא מעט מהם מעוניינים לבחון מחדש את החלק ה"יהודי".
תופעה זו מתגברת לאחרונה, בעיקר במחאה התל־אביבית נגד ישיבת "מעלה אליהו". לאחר שנים רבות של פעילות בעיר, פעילים בולטים התאגדו ופעלו נגד הישיבה, לצד מחאות נוספות בארץ בנושא יחסי דתיים־חילונים.
גם ידיה של הממשלה לא נקיות מאירועים יוצרי מתיחות. לאחרונה מקדמים בכנסת חוק שמבקש למנות מאות רבני שכונות חדשים, תוך מעקף של מועצות הערים. נוסף על כך, פורסמה יוזמת חקיקה שמאפשרת לבתי הדין הרבניים להיכנס לנושא גובה המזונות. קחו את תופעות אלו, לצד העובדה שבתי הדין הרבניים ממילא נתפסים כבר שנים כראש החונטה הדתית בישראל וכסמל לאי־השוויון והחופש מדת, ותקבלו זעם ציבורי ורצון לתקוף את הממסד הדתי.
זו תופעה שראוי לעצור בהקדם. לגיטימי להתנגד לפעילות בתי הדין הרבניים ולהתנגד לשליטה דתית במרחב הציבורי. אך ריסוס של כתובות על הממסד אך ורק מכיוון שמדובר בסמל דתי הוא דבר מטריד. כשמציירים צלב קרס על גבי בית כנסת בניו יורק זו אנטישמיות, כשמרססים גרפיטי על בית באבו גוש זה תג מחיר, אבל כשכותבים "בושה" על גבי בית דין רבני - זה עובר בשתיקה. כך לא מתנהל מאבק לשוויון, כך מתנהלת מחאה שמטרתה להוקיע את הצד השני ולמחוק את הלגיטימיות הדתית שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו