נולדתי בירושלים. אבא שלי היה עובד מדינה. אבא של מי שלימים הפך בעלי היה עובד מדינה. אבא של חברה הכי טובה שלי עבד בבנק ישראל. אבא של חבר אחר היה עובד משרד החוץ. היינו כולנו ילדים של עובדי מדינה.
אבל היום המצב בירושלים הוא לא כזה. למעשה, רוב בכירי הממשלה מתגוררים מחוץ לעיר הבירה של ישראל, כשני שליש מהם מגיעים אליה בכל בוקר כדי לעשות את עבודתם.
אנחנו במכון ירושלים למחקרי מדיניות חושבים שהפוטנציאל של ירושלים כעיר ממשל לא ממוצה. אמנם ירושלים היא עיר הבירה שלנו, אבל האם אנחנו באמת עיר ממשל משגשגת? האם אנו נראים כמו וושינגטון או ברלין? האם בשעת צהריים אפשר לראות את אלפי עובדי המדינה יוצאים מהמשרדים, הולכים להחליף רעיונות ולשמוע דעות של בכיר בארגון חברה אזרחית או של חוקרת בכירה באקדמיה? איפה הם יכולים לעשות את המפגש הזה?
קריית הלאום שלנו היא שממה אורבנית מלאה בחסימות, בלי טיפת צל ובלי מקום אחד לשתות בו קפה נורמלי. אבל כל זה הולך להשתנות. בקרוב מאד, כך אני מקווה, תוגש החלטה חדשה שבה יושקעו כספים ממשלתיים לפיתוח ירושלים כעיר ממשל.
זה אומר שמעכשיו כל מדיניות תזכה להיות מופרית מרעיונות רבים של אנשים שאינם דווקא בממשלה – אלא כאלה שפועלים במסגרת חברה אזרחית, מכוני מחקר, ארגוני תקשורת ואפילו חברות מסחריות.
הכותבת היא סמנכ"לית מחקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו