"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרשנות

על פי ההיגיון המשפטי: נראה כי איתן הקטן יוחזר לאיטליה

אם יתברר כי ההורים החלו בסידורים למעבר ארצה, ייתכן שיש לכך משקל בהכרעת הדין • עו"ד ענת הלוי כותבת ל"ישראל היום" בעניין פרשת המריבה סביב ניצול אסון הרכבל

,עודכן
0השמעה
איתן בירן // צילום: באדיבות המשפחה

פרשת המריבה על הילד איתן בירן, שאיבד את כל עולמו באסון הרכבל באיטליה, היא משפט שלמה קלאסי. קרובי משפחה משתי המדינות טוענים כי להם הזכות לגדלו, ואילו איתן, שזקוק כעת יותר מכל למסגרת אוהבת, תומכת ואחידה שתעשה סדר בבלאגן שנוצר בחייו, מצוי בעל כורחו במרכז הקרב.

מבחינה משפטית, ישראל חתומה על אמנת האג להחזרת ילדים חטופים, אך מי שיחליט אם מעשה הסב עולה כדי חטיפה הוא בית המשפט לענייני משפחה. חשוב להבין, אמנת האג מדברת על מקרה של חטיפה על ידי אחד מההורים. עם זאת, ייתכן שניתן להשליך גם על מצב דומה. אחד המבחנים העיקריים שיש צורך לקיימם כדי שמקרה יוכר כחטיפה הוא סביבת מגוריו של הילד, אך גם לרצון ההורים שנהרגו יש משקל - האם ההורים התכוונו לחיות ולגדלו באיטליה, או שהתכוונו לחזור ארצה? אם, למשל, יתברר שאכן ההורים החלו בסידורים למעבר ארצה, מה שיעיד על כוונתם העתידית, אזי ייתכן שיש לכך משקל.

בכל מקרה, מעשה הסב הוא לא פחות מלקיחת החוק לידיים. אני לא יודעת איזה ייעוץ משפטי הסב טוען שהוא קיבל, אך אני לא הייתי מייעצת לו לנצל את זמני השהייה על מנת לקחת את הילד לישראל. אני לא רואה שום תרחיש שבו בית המשפט בישראל יסתור את החלטות עמיתיו האיטלקים למקצוע. ככל הנראה, ביהמ"ש יורה להחזיר את הילד ויבקש להמשיך את ההליכים באיטליה. לא הגיוני שיבטלו החלטה של ביהמ"ש במדינה אחרת משום שהילד הובא לכאן פיזית.

הדבר שעומד לנגד עיניו של ביהמ"ש הוא תמיד טובת הילד, כאן ובאיטליה. אם אני הייתי שופטת בערכאה שתכריע, הייתי שואלת מה הוריו באמת רצו? האם לגדלו בארץ או באיטליה? וכמובן, מה היא טובת הילד.

הכותבת היא ראש מחלקת דיני משפחה וירושהבמשרד כהן, דקר, פקס, ברוש

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר