שחרור זדורוב: החלטה ראויה, בזהירות הראויה

אין לאדם עונש כבד מאשר שלילת חירותו. לאדם בן חורין קשה לעיתים להבין זאת, אך כל מי ששהה, ולו יום אחד במעצר, שלא לדבר על מאסר ממושך או על מאסר עולם, יבין זאת. ולא לחינם המשפט העברי הקלאסי שלל מאסר והציע במקומו חלופות אחרות. מכאן, שאם אך ניתן למנוע מאדם - תוך שמירה על הציבור - לשבת ולו יום נוסף בכלא (שלא לדבר עד חודשים או שנים), יש לעשות כן. 

ככלל, מאסר אינו תכלית. הוא אמצעי. בתורת הענישה המודרנית עיקרו של המאסר לא נועד לנקום בעבריין, אלא לתכליות אחרות: הגנה על שלום הציבור מפני עבריינים שעשויים לפגוע בו, הרתעת עבריינים, מניעת שיבוש הליכי חקירה ומשפט או הימלטות מן הדין, ופתיחת פתח לשיקום האסיר במהלך מאסרו המפוקח.

לפיכך, ככל שקיימות חלופות  שעשויות להשיג תכליות אלה מחוץ לכותלי בית הכלא, יש להעדיפן על פני מאסר. ואכן, ככל שחולפות השנים, כך התפתחו חלופות למאסרו של אדם מאחורי סורג ובריח: מעצר בית חלקי או מלא, איסור הגעה למקומות מסוימים, מעון טיפולי (המאפשר, למשל, לגמול את האסיר משימוש בסמים), צו עיכוב יציאה מן הארץ, שחרור בערבות, ועוד מגוון רחב של איסורים המוטלים על הנאשם. המכנה המשותף לכולם הוא המרתם במעצר החשוד או העבריין במתקן כליאה.

למותר לומר שגם חלופות מאסר מגבילות את חירותו של אדם, אך פגיעתן קלה בהרבה. לעיתים הן מאפשרות לו לא רק לשוב למשפחתו, אלא גם לעבודתו, ובכך תורמות לשיקומו.

הטכנולוגיה הקלה את יישומן של חלופות אלה. אזיק אלקטרוני, איכון סלולרי והתייצבות יומית בתחנת משטרה היו למציאות שכיחה. כך בהצעת חלופת מעצר או מאסר, וכך במתן חופשה לאסירים המרצים את עונשם.

היעדר עבר פלילי משמעותי קודם לעבירה שבגינה נשלח אדם למאסר, התנהגותו הטובה של אסיר בין כותלי הכלא, והתייצבותו בשעריו בתום חופשתו במועד שנקבע לחזרתו - עשויים להיות נסיבות מקילות התומכות בהמשך השימוש בחלופות המאסר על פני השארת האסיר מאחורי הסורגים.

על אף קיומה בדין של "חזקת מסוכנות" כשמדובר בעבירות חמורות, ובראשן רצח, ניתן לסתור חזקה זו. במקרה הספציפי של זדורוב לא הוכח כי כששהה מאחורי הסורגים כעציר וכאסיר, נרשמו לחובתו עבירות משמעת חמורות או התנהגות מסוכנת. משכך, נתערערה חזקת מסוכנותו ובמידה רבה תש כוחה.

החלטת בית המשפט מבטאת אפוא איזון ראוי בין הרצון להבטיח את שלום הציבור והמשך תקינות ההליך המשפטי לבין הרצון להימנע משלילת חירותו של אדם שלא לצורך הכרחי ובמידה שעולה על הנדרש. השמירה על זכויות האדם, במידת האפשר, חיונית וראויה גם כאשר מדובר באסיר המרצה את עונשו.