ועידה היסטורית - ובו בזמן מנותקת מהמציאות

השקט המדברי השכיח בתחילה את חילוקי הדעות שנשמעו רק שעות ספורות קודם לכן בירושלים. בבסיס חיל האוויר נבטים נחתו בזה אחר זה ארבעה שרי חוץ של מדינות ערביות. לאף אחד מהם לא היה מושג לקראת אילו זוועות הם ייחשפו בשעות הערב, עת הישמע על הפיגוע הרצחני בחדרה.

לפסגה הגיעו עבד אל־לטיף אל־זיאני מבחריין, סאמח שוכרי ממצרים, עבדאללה בן זאיד מהאמירויות, ונאסר בוריטה ממרוקו. הלימוזינות החורכות את המדבר הלבן, סיפקו את הסחורה המבוקשת לגדוד הצלמים שירד דרומה לשדה בוקר.

ארבעה נציגים ערביים בכירים שבאים לישראל, לוועידה מדינית, לקיבוצו של מייסד המדינה, הוא מחזה שטרם ראינו. דוד בן גוריון כביכול, גוזל אדמת פלשתין, כאילו מחולל הנכבה - אל אחוזת קברו הם הגיעו.

רק לפני שנות דור, המדינות שהם מייצגים רצו בהשמדתה של ישראל. והנה, הצלחתה המטאורית של המדינה היהודית, גורמת להם לרצות את קרבתה. כעת, הכוונה של שר החוץ לפיד בכינוס כל השחקנים בלב הנגב, לאחד את שיתופי הפעולה הדו צדדיים לכדי גוש מתואם שפועל יחדיו - ובגלוי.

ההתרחקות מהמרכזים העירוניים אל נווה המדבר אולי תחלץ ממשתתפי המפגש מהלכים שסתם כך לא היו מוכנים לספק. לתכסיס הנחמד הזה, צורפה ארוחת ערב סגורה, שבה השתתפו רק ששת השרים. הזמרת הערבייה-ישראלית, ואלרי חמאתי, שרה הללויה בשלוש שפות. מזלם של הנכבדים שלא נאלצו לצאת אל הכפור המדברי ששרר מחוץ למלון. רק השוטרים והמאבטחים סבלו ממנו.

אם הוועידה תצליח או לא, איש לא ידע עוד לפני הפיגוע. גורם מדיני אמר כי מטרתה של "פסגת הנגב" היא גיבוש "ארכיטקטורת ביטחון אזורי", בין ישראל לבין מצרים, מרוקו, האמירויות ובחריין.

הוא אישר כי בישראל לא מעוניינים לקרוא לשיתוף הפעולה הביטחוני "ברית אזורית". מושג כזה עדיין רגיש בעולם הערבי, אך הרעיון הוא לקחת את שיתופי הפעולה הביטחוניים, הקיימים ממילא בין ישראל לבין כל אחת מהמדינות, ולחבר אותן יחד לגוש משותף. "ארכיטקטורת הביטחון האזורי, תפעל באוויר, ביבשה ובים ותיתן מענה גם לאימים פיראטיים", אמר הגורם הישראלי.

אלא שעל היעד השאפתני, האפילה עד מהרה המציאות שממנה ניסו שותפי הוועידה לברוח. הדיווחים על ההתקפה בחדרה, תפסו את שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, בדרכו מהמוקטעה ברמאללה לשדה בוקר.

בלינקן היה היחיד ממשתתפי הוועידה שעברו אצל מכחיש השואה, אבו מאזן, בדרכו אליה. לשרי החוץ הערביים, המנהיג הפלשתיני המזדקן לא היה מספיק חשוב, לשר היהודי-אמריקני, כן.

אם לא די בכך, שעות בודדות לפני הפיגוע, הדיפלומט מספר אחת של אמריקה אמר כשראש הממשלה עומד לצדו, כי "דנו בדרכים להביא לחג פסח, רמדאן ופסחא שלווים ברחבי ישראל, עזה והגדה המערבית, ובמיוחד בירושלים. וזה אומר לפעול למניעת פעולות מכל הצדדים שעלולות להעלות את המתיחות, כולל הרחבת ההתנחלויות, אלימות מתנחלים, הסתה לאלימות, הריסות בתים, תשלומים לאנשים שהורשעו בטרור, פינוי משפחות מבתים שהם גרים בהם במשך עשרות שנים".

כלומר מבחינת בלינקן, כמעט כל נטל האחריות לטרור, נופל על ישראל ואזרחיה שגרים ביו"ש. אלה היו דברים מסיתים ומבישים עוד קודם לפיגוע, ובוודאי לאחריהם. בנט אגב טעה כשלא הגיב במקום.

גם לחדרי השיחות בבית המלון המדברי הגיעו כמובן העדכונים. הפער בין החזון שנידון בהם, לבין האיום המחמיר והמיידי על אזרחי ישראל, נראה גדול כמו המרחק בין שדה בוקר לוושינגטון.

ארבעה יהודים נרצחו בבאר שבע לפני שבוע. בנגב סובלים מאלימות פלילית-לאומית. מה עוזר לדבר על מלחמה בפיראטים בים האדום, אם בדרך לבסיס בנבטים עלולים לספוג מטר אבנים?