ישראל לא מחויבת להתייצב עם מדינות המערב נגד רוסיה

בימי אובמה נתניהו הוביל מדיניות חדשה, שהרחיקה את ישראל מהממשל האמריקני, במידה שאפשרה חופש פעולה בצפון ובאיראן • גם כעת, אין תוקף מוסרי לדבקות במדיניות ארה"ב מול רוסיה, בשעה שמול האויב העיקרי שלנו - איראן - היא פועלת נגד האינטרסים החיוניים לישראל

בנט ופוטין, צילום: רויטרס, יונתן זינדל - פלאש 90

ישראל תמלא את חובתה המוסרית בהקשר של מלחמת אוקראינה בשתי דרכים: האחת, התכוננות לוגיסטית לקליטת יהודי אוקראינה - בכך היא תורמת את חלקה יותר ממדינות אחרות בטיפול בבעיית פליטים שנוצרת בפולין, ואולי בארצות שכנות אחרות. השנייה, דאגה להכרח הביטחוני להגן על האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל והעם היושב בישראל - מדובר במערכה נגד האיראנים וחיזבאללה בסוריה, וכן בחיזוק הריבונות ברמת הגולן.

אין לישראל חובה מוסרית להתייצב בהתארגנות של מדינות המערב, וארה"ב בראשן או בזנבן, בעימות שלהן נגד רוסיה. אם הדיווח על כך שראש הממשלה נפתלי בנט בפגישתו עם פוטין הציע לתווך בין רוסיה לאוקראינה הוא נכון, אז ישראל עשתה טעות קשה, שמתחברת לטעות של היצמדות ממשלת לפיד-בנט לארה"ב מאז הקמת הממשלה.

בנט על המלחמה באוקראינה: "הסדר העולמי משתנה", צילום: דובר צה"ל

לא פלא שהכל נראה עכשיו מורכב ומסובך. הגענו לנקודה הזאת מתוך טעות בניווט. רה"מ לשעבר נתניהו הוביל מדיניות חדשה שיצרה הבנה היסטורית עם רוסיה של פוטין; הוא הרחיק את ישראל מהממשל האמריקני בימי אובאמה במידה כזאת שאפשרה לישראל את אותו חופש פעולה בצפון וגם באיראן. חוכמה מדינית חוסכת דם.

אבל השיקול החשוב יותר הוא, שאותן ארצות "המערב" הדורשות מישראל לחבור אליהן בהחלטות גינוי באו"ם ובהתייצבות נגד רוסיה, הן אלה שמובילות נגד ישראל מדיניות ארוכת שנים של גינויים ובידוד מדיני. בדרך לישראל ועדה מיוחדת של אחד מגופי האו"ם לחקור פשעי מלחמה. את מדיניות המערב בהנהגת ארה"ב בעידן של אובאמה וביידן אפשר לתמצת כך: חולשה פתטית מול רוסיה; פייסנות כלפי איראן ועוינות כלפי ישראל. לכן ישראל, מעבר לסולידריות הומניטרית עם מדינה מותקפת, לא צריכה להיצמד למדיניות האמריקנית הכושלת.

"אמריקה של ביידן הפגינה חולשה מזעזעת בנסיגה מאפגנסיטן", צבא ארה"ב יוצא מאפגניסטן, צילום: אי.אף.פי

התפנית של הממשלה הנוכחית נטרלה את ישראל מול הגרעין האיראני. ארה"ב של ביידן שונה ממה שהיכרנו, והשגיאות החמורות שלה הובילו למלחמה הנוכחית. מדהים לקרוא מאמר של תומס פרידמן ב"ניו יורק טיימס" משנת 1998, שחוזה בדיוק את הטרגדיה הנוכחית. פרידמן טרח לראיין את "איקס" - הוא ג'ורג' קינן האגדי, שעיצב את מדיניות הבלימה וההכלה של ארה"ב לאורך עשרות השנים של המלחמה הקרה. בגיל 94 הוא היה מיואש מהמדיניות שהובילו קלינטון ואנשיו במגמת התפשטות נאט"ו מזרחה. הוא ופרידמן חזו אסון מתקרב. "אני חושב שזו תחילתה של מלחמה קרה חדשה. אני חושב שהרוסים יתחילו בהדרגה להתנהג בצורה לעומתית כיריבים... אני חושב שזו שגיאה טרגית", אמר קינן. באותה עת איש עוד לא ידע בכלל מי זה ולדימיר פוטין.

אמריקה של ביידן היא גם אמריקה שהפגינה חולשה מזעזעת בנסיגה האסונית שלה מאפגניסטן ובצורה שבה זחלה להסכם גרעין מחודש, תוך הסרת סנקציות מאיראן. הרוסים הבינו שלפניהם מנהיג אמריקני בלתי כשיר והתפתו למהלך תוקפני. אין תוקף מוסרי לדבקות במדיניות ארה"ב הכושלת מול רוסיה, בשעה שמול האויב העיקרי שלנו, איראן, היא פועלת נגד האינטרסים החיוניים של ישראל. הרוסים כבר הגיבו על ההכרזות הרשמיות של ישראל בהודעה שאינם מכירים בריבונות ישראל בגולן. פרשן רוסי מוכר אמר: "הסורים חופשיים לשחרר את רמת הגולן". מוטב להתרכז בסיוע הומניטרי לאוקראינים ולהימנע מגינויים - רשמיים ומדיניים - לרוסיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר