קו בר-לב נפרץ: במקום עובדות - סיסמאות

קשה לקנא בשר לביטחון הפנים, עמר בר-לב. מצד אחד, מדובר באחד המינויים הבודדים שמתאימים לתפקיד בממשלת בנט-לפיד. מצד שני, מה אפשר להגיד על מי שמאמין שלכל פיגועי הטרור לאחרונה יש מניעים "אישיים", "מהבית", זאת אף שהם מצטרפים לאלימות המתמשכת של הפלשתינים בחצי השנה האחרונה, משני עברי הקו הירוק.

קשה להאמין שבר-לב באמת מאמין שמחבל אחד רצח משום שאשתו ברחה ממנו, וביפו המחבל יצא מריב משפחתי, ובשער שכם עוד סכסוך משפחתי, ואיזו דריסה אחרי שנער רב עם אביו. אולי צריך לשלוח את שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, לטפל בבעיות המשפחה הפלשתינית.

בר-לב נאלץ לשמור על האגף השמאלי שלו. לכן, כמו אביו הבלתי נשכח, הוא מתבצר במשפטים מחוזיים: נלחם בטרור הפלשתיני כאילו אין אלימות מתנחלים, ונלחם באלימות המתנחלים כאילו אין טרור פלשתיני. מה שבר-לב לא מביא בחשבון זה שעצם הביטוי "אלימות המתנחלים" הוא סיסמה. זהו קמפיין שארגוני שמאל עובדים עליו קשה זה חצי שנה ויותר. כמתקפת נגד מוסרית המלווה את גל הטרור והפרעות שבאו במקביל למבצע שומר חומות.

זה התחיל בסוף יולי. האלוף יאיר גולן העז לחתום על מכתב גינוי לחרם של בן אנד ג'ריס. שכנו לספסל במפלגה, מוסי רז, תקף אותו וגילה לו שהיישובים ביו"ש אינם חלק ממדינת ישראל. גולן משך את חתימתו. ממש באותו זמן הופיעו שלטי חוצות שממש מזהירים את מחזיקי תיקי הביטחון, בני גנץ ועמר בר-לב. עבודה של שוברים שתיקה. "אלימות מתנחלים - לא במשמרת שלכם", נכתב. האיום לווה בציטוטים של שני השרים.

כל הפגישה הזאת עם תת-מזכיר המדינה האמריקנית, ויקטוריה נולנד, מוכיחה את עומק ההשפעה של השמאל הרדיקלי האנטי-ציוני. ארגוני השמאל מחדירים את המוטיב הזה ללב השיח של הדמוקרטים והתקשורת האמריקנית, כולל כמובן ארגוני השמאל "היהודיים" באמריקה. ג'יי סטריט עושה את זה באמצעות המדיה החברתית המכוונת נקודתית לאנשים שאותם סימנו כיעד לתעמולה.

במקרה אחד, מראים צילומים מהתנגשות בין כמה מתנחלים רעולי פנים לבין פעילי שמאל וערבים - לא ברור בדיוק איפה ומתי; ובמקרה שני, מראים הריסת בית בלב השומקום עם אישה פלשתינית בתנועות הייאוש. ויש בוודאי סצנות נוספות בקמפיין הזה, שנועד להחדיר שנאה לישראל באמצעות התרחשויות נקודתיות כאלה.

מה שהיה מצופה משר בממשלת ישראל, גם אם יש לו השקפה ברורה לגבי הפתרון המדיני בנוסח מפלגת העבודה, שיעמיד את הדיפלומטית האמריקנית על האמת. שיעמיד בפרופורציה את ההתקפה הפלשתינית המערכתית והמתמשכת בהשוואה למקרי אלימות בודדים של יהודים, שישראל יודעת לטפל בהם.