בנט הגיע ליעד, מדינת ישראל פחות

לפני כשלושה שבועות כינסו שר החוץ יאיר לפיד ושר הביטחון בני גנץ את שגרירי מדינות מועצת הביטחון של האו"ם בירושלים, והודיעו להם שבקצב העשרת האורניום הנוכחי שלה - תהפוך איראן בתוך 70 יום למדינת סף גרעינית. כעת נותרו בערך שבעה שבועות, אם שעון החול שלהם היה אמיתי.

במצב דברים זה, היה הגיוני שראש ממשלת ישראל יגיע בבהילות לוושינגטון כדי להבהיר לנשיא האמריקני כי ישראל מתכוננת לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים בקום, בפורדו, בנתנז ובאספהאן, או מי מביניהם, כדי לעצור את שעון החול. אותו ראש הממשלה היה אומר שישראל תעריך מאוד סיוע אמריקני במתקפה המתוכננת, אבל תסתפק בהבטחה אמריקנית שלא להפריע.

על פניו, אפשר היה להבין את ביקור נפתלי בנט בוושינגטון כך. הרי הוא התעקש להגיע לבית הלבן באמצע אחת הקטסטרופות האסטרטגיות הגדולות ביותר שנחלה ארה"ב מאז מתקפות 11 בספטמבר. אלא שבעוד אז היה מדובר במתקפת טרור אסלאמית מבחוץ - ההתפרקות האסטרטגית וכעת גם האבדות הקשות של ארה"ב בקאבול בימים אלה הן, בין היתר, פרי מדיניות של הנשיא. ביידן הוכיח בשבועות האחרונים ששיקול דעתו קלוקל. בעקבות היציאה המבישה שהוא מנהל בקאבול, ללא היגיון וללא תיאום מראש עם בעלות הברית, האמינות שלו בשפל המדרגה ולמילה שלו כבר אין משקל.

אם לבנט היה חשוב להגיע דווקא כעת, אזי ניתן היה להניח שהוא התכוון למנף את המשבר כדי להבהיר שישראל לא מתפרקת כמו ארה"ב, שהיא תשמור על ביטחונה והעת לפעול הגיעה.

אבל זה לא מה שהיה. בנט אמנם אמר שיש לו אסטרטגיה חדשה לחלוטין להציג לביידן, והנשיא השיב כי לא יסכים שלאיראן יהיה נשק גרעיני. אבל ביידן גם אמר שהוא לא איתנו כעת. הוא לא מסכים שהגיעה העת לפעול. ההפך. הוא אמר שהוא דבק בפיוס דיפלומטי. מן הסתם, אם איראן במרחק שבעה שבועות ממעמד מדינת סף גרעינית, משמעות עמדת ביידן היא שלממשל האמריקני אין בעיה להשלים עם מצב כזה.

בהופעתם המשותפת של ביידן ובנט בחדר הסגלגל, לא ראינו זכר למתח סביב עניין הגרעין. ביידן אמר שאם דיפלומטיה לא תצלח, ישקלו "אופציות אחרות". זאת אמירה חלשה אפילו מהאמירות של ברק אובאמה בזמנו שדיבר מפורשות על "אופציה צבאית". בנט, מצידו, נראה נרגש ולא נרעש.

ביידן נכשל באפגניסטן משום שהוא חשב שעם רוח גבית מהתקשורת הוא לא זקוק לתוכנית יציאה מסודרת. הוא היה בטוח שהוא קובע וכולם עומדים דום. הכישלון באפגניסטן מראה כי המציאות לא מתרשמת מיח"צ.

הכתבים - אנשי היח"צ האמיתיים של בנט - טענו שחשיבות המפגש הייתה בעצם קיומו. אמרו שבין בנט לביידן נוצר קשר מצוין. אבל יש גם מציאות. נותרו שבעה שבועות לאיראן גרעינית. ביידן הוכיח בקאבול שהוא לא בעל ברית אמין, ושבפועל הוא לא באמת עומד לצד ישראל. אז אולי בנט השיג את מטרתו בוושינגטון, אבל ככל הנראה מדינת ישראל לא השיגה דבר. המציאות, לא היח"צ, היא שתקבע.