לקראת סוף פברואר 1973 הפילה ישראל מטוס נוסעים לובי בסיני, לא רחוק מהתעלה. זה היה אחד האסונות האסטרטגיים הגדולים שישראל המיטה על עצמה.
כעבור כשבוע ומשהו הגיעה ראשת הממשלה גולדה מאיר לארה"ב לביקור שתוכנן זמן רב לפני האירוע הטרגי. וושינגטון היתה קרה ועוינת. מאמר מערכת של ה"וושינגטון פוסט" הכתיר את הטעות הישראלית "רצח". גולדה היתה מוכנה לברוח ולוותר על הפגישה המיוחלת עם הנשיא ריצ'רד ניקסון. הפגישה התקיימה למרות הכל, והיא קיבלה את הסיוע שקיוותה לו - אספקת כמות גדולה של מטוסי פנטום. ניקסון רק ביקש שישראל תפסיק להתערב ביחסי ארה"ב־בריה"מ.
היום, גם באווירה אוהדת, ישראל לא מקבלת מנשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, שום דבר ממשי. זה היה מגוחך לראות כיצד פרשנים מנסים לדוג איזו אמירה פושרת מועדפת מחילופי הדברים בהופעה המשותפת של ביידן ובנט.
הנשיא ביידן אמר שאם לא תהיה חזרה להסכם הגרעין עם איראן, ישקלו אפשרויות נוספות. זאת אמירה מאוד פושרת. שלא לדבר על כך ששוב אנחנו אמורים לחשוב שחזרה להסכם הפייסנות עם איראן תממש את תקוות כל הדורות. אי אפשר להשוות את האמירה הזאת אפילו להצהרות של הנשיא ברק אובאמה, שבלחץ פגישותיו עם מנהיגים יהודים אמר במפורש שהאופציה הצבאית על השולחן. ישראל לא יכולה לבנות שום דבר על אמירה כזאת שאין בה שום מחויבות. בהקשר הזה, התגובה האיראנית בעברית, שבה נאמר כי הם רואים בדברי ביידן איום בלתי חוקי על מדינתם, נועדה להכין את הזירה הבינלאומית לתוקפנות כלפי ישראל.
הריצה של ראש הממשלה נפתלי בנט לוושינגטון דווקא בעת הזאת, כאשר ארה"ב אפופה באווירה בינלאומית של תבוסה, פוגעת בישראל. לא טוב לישראל להיראות כאילו היא צמודה לארה"ב ותלויה במעצמה נסוגה ושוקעת המונהגת בידי נשיא שאיבד את אמינותו. האיום האיראני מחוצף ומאותת כי האיראנים לא מורתעים. הם לא העזו לאיים אפילו אחרי שהוכו קשות בעבר.
אבל היתה אמירה אחרת, מצד בנט, שהיתה משמעותית. הוא אמר שהוא מביא איתו מירושלים רוח חדשה, של הוגנות ושל הגינות. והפרשנים ישר הבינו את זה כמתיחת קו על הממשלה הקודמת בראשות נתניהו. לא זכור בעבר ביקור של ראש ממשלה שכולו אומר "אנחנו לא ממשלת הימין הקודמת, השארנו את הפרק של נתניהו מאחור".
שוב, לא זכור ראש ממשלה שהתכחש למעשה בפומבי לקודמו בתפקיד. זאת אף שגם ביידן וגם בנט חיים היום בעולם המדיני והאסטרטגי שיצר במו ידיו ראש הממשלה לשעבר, נתניהו. העובדה שאיראן בראש סדר היום והפלשתינים מוזכרים בקושי היא תולדת מאבק של עשור שלם.
ספק אם בנט השאיר רושם כלשהו בארה"ב, מלבד הרושם השלילי של תלות ישראלית בארה"ב. הוא לא היה עמוס בסדר יום של פגישות עם סנאטורים וחברי קונגרס ולא נפגש עם קברניטי תקשורת, מלבד ראיון ב"ניו יורק טיימס". הסיבה היא כי הוא לא מביא רוח חדשה, מדובר בראש ממשלה מסוג חדש שלא היה כמוהו בעבר. אדם נטול פרופיל מנהיגותי. נטול תיק עבודות בהיסטוריה של מדינת ישראל, כפי שהיו כל אחד ואחד מראשי הממשלה. גם הגרועים ביותר שבהם. בנט אמר שהממשלה הזאת היא ניסוי. אז ראש ממשלה שלא משאיר עקבות זה חלק מהניסוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו