בזמן שמנהיגי אירלנד, נורבגיה וספרד הכריזו על הכרה חד־צדדית במדינה פלשתינית, השלימו כוחות צה"ל מבצע נרחב נגד יעדי טרור במרחב העיר ג'נין. עוד פעולה בשרשרת הבלתי נגמרת של פעולות סיכול בבירת הטרור שבשומרון ובאחיותיה.

למעשה, מאז 7 באוקטובר ביצעו כוחות הביטחון של ישראל יותר מ־4,000 מעצרים בשטחי יו"ש. מדובר בממוצע של 18 מעצרים ביממה(!). זהו המרכיב הבסיסי בתוך שורה של מאמצים שישראל נדרשת להשקיע כדי לאפשר יציבות ביטחונית ולרסן את הטרור באזורים הנתונים לשליטת "הרשות הפלשתינית"; אותה "רשות" שיש המבקשים כעת להכיר בה כמדינה. בלי הקביים הללו של ישראל, ספק אם היתה מסוגלת לעמוד בכוחות עצמה מול אתגריה. בחמאס מיהרו לקחת קרדיט. הם הסבירו לראש ממשלת נורבגיה (שטען: "הכרה בפלשתין נועדה לתמוך בכוחות המתונים"), ולמנהיגים נאיביים אחרים, את מה שמבינים בציבור הפלשתיני ובעולם הערבי: צעד כזה, לאחר טבח 7 באוקטובר, ייחשב כהישג של ארגון הטרור.

"ההכרה במדינה הפלשתינית באה בעקבות מלחמת 'מבול אל־אקצא' ועמידתה האיתנה של ה'התנגדות'", התגאה חוסאם בדראן, בכיר בארגון החמאס. דבריו פורסמו בזמן שסרטון חטיפתן של התצפיתניות מנחל עוז מילא את מסכי הטלוויזיה בישראל.

השפעות במישור התודעתי

מילא הצביעות שיש בצעד הזה, אבל אין בו את ההבנה על ההשלכות העשויות להיות לו על יחסי הכוחות בתוך המחנה הפלשתיני בעצמו: הכתרת חמאס כגורם שבזכותו יקבלו הפלשתינים את ההישג הזה, יחד עם שיעורי התמיכה הגבוהים שלהם הוא זוכה בציבור הפלשתיני, וכשברקע כבר ניטש מאבק הירושה על כיסאו של אבו מאזן, עלולים לסלול לארגון הטרור את הדרך להשתלט על הרש"פ גם ביו"ש.

ולא רק זאת. צעד זה שייזקף לזכות חמאס, הוא בהכרח רוח גבית ל"ציר ההתנגדות" כולו וחיזוק דווקא לדרכם של הקיצונים האסלאמיסטיים באשר הם. במקום להתאחד סביב העמדה כי דרך הטרור פסולה ולא תניב הישגים, המסר בצעד הזה הוא הפוך: הטרור משתלם.

הסתייגותה של ארה"ב ממהלך ההכרה החד־צדדית חשובה מאוד כדי למנוע סחף של מדינות נוספות, והן כדי שלא לתת לרעיון זה מדרך כף רגל בוושינגטון עצמה

מבחינה מעשית, השפעותיה של ההכרה החד־צדדית מוגבלות למדי. ההכרה אינה מתייחסת לסוגיית הגבולות, ובאופן זה רוב מדינות העולם כבר הכירו במדינה הפלשתינית כשהתקבלה כמשקיפה באו"ם.

השפעת ההצהרות הללו היא בעיקר במישור התודעתי ובסחף שהן עלולות ליצור. בייחוד כשהן מתרחשות במקביל להליכים בבית הדין הפלילי (ICC) ובבית הדין לצדק בהאג, ובשעה שהממשל האמריקני לוחץ על ישראל להסכים לעסקה שאחד ממרכיביה הוא התחייבות לתהליך שיוביל לבסוף למדינה פלשתינית.

מבחינה זו, הסתייגותה של ארה"ב ממהלך ההכרה החד־צדדית חשובה מאוד, הן כדי למנוע סחף של מדינות נוספות והן כדי שלא לתת לרעיון זה מדרך כף רגל בוושינגטון עצמה.

לאחר המחיר הכבד שישראל שילמה ועודנה משלמת, הדרג המדיני לא רק רשאי אלא חייב לנקוט גישה מפוכחת, זהירה וחשדנית בעמדתו המדינית. ישראל צריכה לסמוך רק על עצמה ולהימנע מכניסה לתהליכים שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לצאת מהם.

במישור הביטחוני, תהא אשר תהא הגדרתם של הפלשתינים, ישראל תצטרך להמשיך את נוכחותה ולעשות למען ביטחונה את כל מה שהיא עושה כיום, ללא שום פשרות.

ישראל צריכה לסמוך רק על עצמה

יהיה עליה להמשיך ולשמר שליטה מוחלטת ואפקטיבית בגבולות ובקו התפר, להבטיח חופש פעולה ביטחוני בתוך השטח, ולמנוע תהליכים דוגמת אלה שהתרחשו בעזה.

צה"ל והשב"כ יידרשו להמשיך בפעילותם נגד תשתיות הטרור, לסכל הברחות או ייצור של אמצעי לחימה, לנקוט גישה חשדנית גם ביחס למנגנונים הפלשתיניים ולמנוע בכל דרך את האפשרות שחמאס ישתלט על מוסדות השלטון, בין באופן ישיר, בין בשותפות עם גורם פוליטי אחר או באמצעות גורמי פרוקסי. זוהי המשמעות של הקביעה - נגן על עצמנו בעצמנו.